Posts from יולי 2016

5 תוצאות

מדרכות

על ידי מרכז מיתרים

מדרכות. אין כמעט יום שאיננו חולפים על פניהן. לבד, ביחד, באור, בצל, מהר, לאט. איש איש, אשה אשה, עם הסיפור הפרטי שלנו, מחשבות, זכרונות, כמיהות, אכזבות. כל מה שעברנו עד הלום. כמעט תמיד ממהרים לדרכנו, טרודים, שקועים, מבטינו בחלל שלפנינו, או בלוח המקשים הסלולרי, שבתוכו למדנו להיעלם. מי רואה אותנו באמת? ואת מי אנחנו רואים [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

לא, זה לא יבוא מאבא

על ידי מרכז מיתרים

לא, זה לא יבוא מאבא לא מצליחה להירגע מזה. איפה זה הסתתר 58 שנה (בהנחה ש-7 הראשונות עברו בלי גישה ישירה למוּדעות). מתמונות-הילדות שלי (אני בת 5 שם), שבהן הנציח צלם אֳמן את רגעי הריקוד שלי בסלון, ימי שישי אחר-הצהריים, אגם-הברבורים מבקיע ממני תנועות שאמא שלי המשתאה עליהן מעולם לא הבינה איך ילדה כזו קטנה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

ציטוט לשבת מתוך ספרי. והפעם בהשראת "אמא, איך את יודעת מה אני מרגיש…??"

על ידי מרכז מיתרים

מלאת-השראה ממה שלמדה בסדנת תקשורת מקרבת, חזרה אמא אחת, שהשתתפה בסדנה, לביתה, ופגשה, כרגיל את בנה (בן השנתיים וחצי). אלא שהפעם, שלא כרגיל, ולראשונה בחייו, היא הצליחה לשמוע אותו אחרת. להיכנס לחוויה שלו. להבין אותו מתוכו. ולדבר בשבילו – בשאלות – את מה שהיא שיערה שזו חווייתו. והמלים שציטטתי בכותרת, "אמא, איך את יודעת מה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

אנשים. בפנים. ובחוץ.

על ידי מרכז מיתרים

אנשים. אני פוגשת אותם. הרבה. בסדנאות, בקורסים, בסמינרים, בייעוצים האישיים, במפגשים הזוגיים, בדרמות המשפחתיות, ברחוב, בבנק, בחנות-הירקות… וכל פעם מישהו או מישהי אחרים נוגעים לי בלב. בעיקר כי אני "רואה להם" את מה שלפני עשרות שנים כבר קראתי לו "הגרעין המבוהל". אותו מקום חבוי מעֵין כל, מפרפר בעדינותו, מונח קרוב-קרוב ליהלום הפנימי, לאותה נשמה ענקית וזכה שאיתה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

משולש היחסים

על ידי מרכז מיתרים

בסוף-השבוע שעבר פתחתי מיני-מסורת… להניח כאן, לפניכם, פיסות מצוטטות מתוך ספרי ההולך ומתקרב לסיומו - "מאחורי כל צרחה יש צורך". כדי לעודד את עצמי (…) ולפני שאני יוצאת במסע גיוס ההמון, שיתמוך בהוצאתו לאור בהוצאת "מדיה 10" (כן, כבר יש חוזה!! הם רק מחכים לחומר…!), הבנתי שההצהרה בקול תתחזק לי את המחויבות. קשה לתאר את התובענות הכרוכה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]