ברוכות וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי.
כאן תוכלו לקרוא מאמרים, הגיגים ושאר ירקות…
אם תרצו להירשם לבלוג שלי ולקבל הודעות על פוסטים חדשים,
הכניסו את הפרטים שלכם בטופס כאן למטה  ונהיה בקשר.
להשתמע ולהתראות, ארנינה


clauds-dev

"ככה?!?! אז אני מתפטר!"

"שאני אבין, כו-לם חייבים להיות מעורבים בכל תהליך קבלה של כל החלטה כדי שזה ייקרא שיתופי??? כי אם זה ככה – אז אני מתפטר!" זה הציטוט הראשון שמביאה מיקי קשתן (אחותי) באחד משלושת המאמרים ששלחה לי, כדי שאבחר מתוכם איזה לתרגם, כי חשבתי שכך אוכל להנגיש לכם/ן עוד יותר את מהות התכנים הייחודיים שלה לקראת [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

וידוי חלומי והתחייבות לא-מצמררת

בעוד כמה ימים שוב תתחלף ספרה בלוח-התיעוד המדומה של קיומי הזמני. ומכיוון שהמאגיה האנושית, עם כל יחסיותה – האשלייתית גם היא – פועלת ולו חלקית גם עליי, לקחתי אותה, שוב, ברצינות. עם ההבדל הדק אך הקריטי, שהפעם הרצינות היא לא-תהומית. את הקלילות הנסיונית הזאת אני חבה לשתי דמויות. הילה דוד, שחיה, עובדת ופועמת לצדי כפרטנרית [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

רגע של אין-עברית… (השריטה הפרטית שלי, בעקבות יום העברית)

רגע של אין-עברית… (השריטה הפרטית שלי, בעקבות יום העברית) לפני כמה שנים סיפרה לי חברתי (המצחיקה מאין כמוה) עֲדית בן-פורת על מפגש שהיה לה עם מישהו. ברגע מסוים בשיחתם המישהו הזה אומר "נראָה (נרAה) לי ש…", ומיד מתקן ל"נראֶה (נרEה) לי ש…", ועדית מזנקת ושואלת אותו: "זה מארנינה? גם לך היא עשתה את זה???" אנקדוטה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

רק חשבתם שזאת התקשורת

חלק נכבד מתוך האנשים שמגיעים אלינו, כיחידים/ות, זוגות, משפחות וגם בארגונים, אומרים שהגיעו בגלל "בעיית תקשורת". אבל בעצם, ממש מתחת לרדאר, מסתתרת מציאות אחרת לגמרי, שהתקשורת היא רק קצה-הקרחון העליון שלה. ולמרבה הצער, דווקא בשל היותו החלק הגלוי, החשוף לעין כל, הוא מפיל את כולנו בפח. מהצד שלנו, למשל, מאד ברור לנו, שאם האיש שלי [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

א.ה.ב.ה זה כל הסיפור… (רק צריך להסכים…)

אשתף אתכם במשהו שבדרך-כלל רק מקורבי ולפעמים תלמידי יודעים עלי… במשך רוב חיי האמנתי שאני "לא יודעת לאהוב". למסקנה הכאובה הזאת הגעתי בעקבות שילוב קטלני בין שנים של ספיגת מסרים שוללים מאבי (על כמה אני "לא…" בהרבה מאד דברים) לבין סצינה אחת עם אמי, שהטביעה בי את האמונה הזאת לשנים רבות מאד. אמא שלי, כנראה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

האמנם "אין לי ברירה"?

כל-כך הרבה פעמים בחיים אנחנו חווים את המציאות ואף מתארים אותה כ"אין לי ברירה". ואני תוהה, האם זאת אמת החיים שלנו? משאירה לכם למצוא את התשובה בתוככם. לי היא כבר בהירה. הבנתי, לעומק, שיש לנו אפשרות לבחור בכל  רגע מחדש (ולאו דווקא במה שהיינו "רוצים"…). מבחינתי יכולת הבחירה היא פלא שאין לו סוף. זכינו להיות [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]