ברוכות וברוכים הבאים לבלוג החדש שלי.
כאן תוכלו לקרוא מאמרים, הגיגים ושאר ירקות…
אם תרצו להירשם לבלוג שלי ולקבל הודעות על פוסטים חדשים,
הכניסו את הפרטים שלכם בטופס כאן למטה  ונהיה בקשר.
להשתמע ולהתראות, ארנינה


clauds-dev

אילו היא היתה בחיים

פעמיים בשנה, מזה שנתיים ומחצה ועד יומי האחרון, זה יקרה לי. בעוצמה שאין לה מלים. החבטה האילמת של ההיתקלות באין-אחותי. הדמות המופלאה, שהיתה למיקי ולי צלע בלתי-נפרדת מן המשולש האדיר שלנו, שלא יהיה עוד לעולם. ענבלי. ענבל קשתן. שנולדה בדיוק היום, ה-16.5, והסתלקה מן העולם ב-6 בספטמבר 2014, אחרי 49 שנות חיים בלבד. אלו הפעמיים, [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

נו מה הגדתם לבנכם?

(רגע, מה עם בתכם??? וגם – ארבעה בנים… מה עם הבנות? טוב, נושא למסר נפרד… מזל שיש ארבע קושיות…). טוב, אז איך היה אצלכם? הגדה (= אמירה) משמימה של טקסט עלום, שכמה מבוגרים מוזרים מתעקשים לקרוא אותו בקול וכמה זאטוטים רעשנים מתעקשים להתעלם ממנו? או, אולי - הגדה במובנה העמוק, הפחות מוכר, שהוא "גילוי"? ואז – קריאה משותפת, עם רב-שיח [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

4 מעשיות רחוביות על אלימות וחירות-הבחירה (ולו חלקית)

ילדונת אבודה היא נראתה כבת 4-5. מתוך מעבדת התיקון למכשירים סלולריים, שבה המתנתי לנס נוסף מידיהם האמונות של המוכרים, ראיתי אותה עומדת נכלמת בקצה המדרכה, אוחזת בשולי שמלתה הנספגים והולכים בדמעותיה, ושלושה גברים צעירים רוכנים אליה ומנסים לעזור. יצאתי, כמובן, ואחרי כמה נסיונות, בין יבבה ליבבה, לדובב אותה, "את מחפשת את אמא?", " נבהלת שאת [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

"ככה?!?! אז אני מתפטר!"

"שאני אבין, כו-לם חייבים להיות מעורבים בכל תהליך קבלה של כל החלטה כדי שזה ייקרא שיתופי??? כי אם זה ככה – אז אני מתפטר!" זה הציטוט הראשון שמביאה מיקי קשתן (אחותי) באחד משלושת המאמרים ששלחה לי, כדי שאבחר מתוכם איזה לתרגם, כי חשבתי שכך אוכל להנגיש לכם/ן עוד יותר את מהות התכנים הייחודיים שלה לקראת [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

וידוי חלומי והתחייבות לא-מצמררת

בעוד כמה ימים שוב תתחלף ספרה בלוח-התיעוד המדומה של קיומי הזמני. ומכיוון שהמאגיה האנושית, עם כל יחסיותה – האשלייתית גם היא – פועלת ולו חלקית גם עליי, לקחתי אותה, שוב, ברצינות. עם ההבדל הדק אך הקריטי, שהפעם הרצינות היא לא-תהומית. את הקלילות הנסיונית הזאת אני חבה לשתי דמויות. הילה דוד, שחיה, עובדת ופועמת לצדי כפרטנרית [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

רגע של אין-עברית… (השריטה הפרטית שלי, בעקבות יום העברית)

רגע של אין-עברית… (השריטה הפרטית שלי, בעקבות יום העברית) לפני כמה שנים סיפרה לי חברתי (המצחיקה מאין כמוה) עֲדית בן-פורת על מפגש שהיה לה עם מישהו. ברגע מסוים בשיחתם המישהו הזה אומר "נראָה (נרAה) לי ש…", ומיד מתקן ל"נראֶה (נרEה) לי ש…", ועדית מזנקת ושואלת אותו: "זה מארנינה? גם לך היא עשתה את זה???" אנקדוטה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]