Posts by מרכז מיתרים

110 of 85 תוצאות

"ככה?!?! אז אני מתפטר!"

על ידי מרכז מיתרים

"שאני אבין, כו-לם חייבים להיות מעורבים בכל תהליך קבלה של כל החלטה כדי שזה ייקרא שיתופי??? כי אם זה ככה – אז אני מתפטר!" זה הציטוט הראשון שמביאה מיקי קשתן (אחותי) באחד משלושת המאמרים ששלחה לי, כדי שאבחר מתוכם איזה לתרגם, כי חשבתי שכך אוכל להנגיש לכם/ן עוד יותר את מהות התכנים הייחודיים שלה לקראת [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

וידוי חלומי והתחייבות לא-מצמררת

על ידי מרכז מיתרים

בעוד כמה ימים שוב תתחלף ספרה בלוח-התיעוד המדומה של קיומי הזמני. ומכיוון שהמאגיה האנושית, עם כל יחסיותה – האשלייתית גם היא – פועלת ולו חלקית גם עליי, לקחתי אותה, שוב, ברצינות. עם ההבדל הדק אך הקריטי, שהפעם הרצינות היא לא-תהומית. את הקלילות הנסיונית הזאת אני חבה לשתי דמויות. הילה דוד, שחיה, עובדת ופועמת לצדי כפרטנרית [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

רק חשבתם שזאת התקשורת

על ידי מרכז מיתרים

חלק נכבד מתוך האנשים שמגיעים אלינו, כיחידים/ות, זוגות, משפחות וגם בארגונים, אומרים שהגיעו בגלל "בעיית תקשורת". אבל בעצם, ממש מתחת לרדאר, מסתתרת מציאות אחרת לגמרי, שהתקשורת היא רק קצה-הקרחון העליון שלה. ולמרבה הצער, דווקא בשל היותו החלק הגלוי, החשוף לעין כל, הוא מפיל את כולנו בפח. מהצד שלנו, למשל, מאד ברור לנו, שאם האיש שלי [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

איך להרגיע את הרוחות כשהמציאות לא מתנהגת בדיוק כמו שרצינו…

על ידי מרכז מיתרים
leaf

איך להרגיע את הרוחות (בחוץ ובפנים…) כשהמציאות לא מתנהגת בדיוק כמו שרצינו… אמנם השריפות בחיפה ובשאר המקומות כבר מאחורינו (למי שלא נפגעו מהן…), אבל סערת-הרוחות סביבן הגיעה למאות-אלפי בתים בארץ. שהרי בין אם מדובר באירוע יומיומי מוכר (ומן הפחות חביבים), כמו נפילה מאופניים, מפתח שנעלם, או מיץ שנשפך על בגד אהוב (וכמובן ברגע האחרון לפני [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

א.ה.ב.ה זה כל הסיפור… (רק צריך להסכים…)

על ידי מרכז מיתרים

אשתף אתכם במשהו שבדרך-כלל רק מקורבי ולפעמים תלמידי יודעים עלי… במשך רוב חיי האמנתי שאני "לא יודעת לאהוב". למסקנה הכאובה הזאת הגעתי בעקבות שילוב קטלני בין שנים של ספיגת מסרים שוללים מאבי (על כמה אני "לא…" בהרבה מאד דברים) לבין סצינה אחת עם אמי, שהטביעה בי את האמונה הזאת לשנים רבות מאד. אמא שלי, כנראה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

האמנם "אין לי ברירה"?

על ידי מרכז מיתרים

כל-כך הרבה פעמים בחיים אנחנו חווים את המציאות ואף מתארים אותה כ"אין לי ברירה". ואני תוהה, האם זאת אמת החיים שלנו? משאירה לכם למצוא את התשובה בתוככם. לי היא כבר בהירה. הבנתי, לעומק, שיש לנו אפשרות לבחור בכל  רגע מחדש (ולאו דווקא במה שהיינו "רוצים"…). מבחינתי יכולת הבחירה היא פלא שאין לו סוף. זכינו להיות [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

המפתחות בפנים… (מה הקשר בין הגשש החיוור ל"מצפן")

על ידי מרכז מיתרים

מה היה הדבר שהיפנט אותנו (לפחות אותי, אבל יודעת שאני לא לבד…) אל הגשש החיוור, ואל המערכון הזה במיוחד? בדיוק אותו דבר שמהפנט ילדים קטנים אל סיפורים שהם כבר מכירים מכל כיוון אפשרי. החזרתיות. השינון, דווקא של משהו מוּכָּר. אז כן, גם אנחנו, ילדים בגוף של מבוגרים, אוהבים את המוכר. סיפורים, מוזיקה, מצבים, ריחות, אנשים… [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

מספיק נדר אחד

על ידי מרכז מיתרים
vow

זה היה אחד הרגעים המכוננים בחיי. ישבתי על הספה האדומה בסלוני, לפני כארבע שנים, מהרהרת, שוב, באבא שלי. עד כמה הרחיקה לכת השפעתו הממגנטת על חיי. תוהה, שוב, כמה שנים אדם סוחב את מורשתו, את הרגליו, את מנהגיו, מחשבותיו, אמונותיו. למה כה עזה ההיאחזות הזאת שלנו במוּכָּר, גם אם עייפנו ממנו עד זרא, למה אנחנו [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

הנעליים האדומות – יומן-מסע ממבט מצפני

על ידי מרכז מיתרים

לא להקשיב לעצמי. זה היה הסינדרום, גם הפעם. אמנם בווריאציה מאד מינימליסטית יחסית לעבר, אבל זה שהשארתי אותן בארון בארץ המשיך לשגע אותי חצי מהטיסה (ועכשיו כותבת לכם כבר מקליפורניה, בביתה של אחותי, אחרי כל זה…). גם כשראיתי את כל האנשים אחר-כך, בתור, או בתוך המטוס, או ביציאה, בחנות, ובתור במדינות האחרות, הן לא ממש [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

שערי שמיים…

על ידי מרכז מיתרים

שמעתם כבר…??? הספר שלי הגיע מהדפוס!!! המו"ל האכפתי שלי, דורון קריספין (הוצאת מדיה 10ׂ), לא רק שדחק בבית-הדפוס להזדרז, ולא רק שהביא לי את הספרים שלי הביתה (!!! מי שמע על שירות אוהב כזה?), אלא שכשהוא גילה שבטעות הילה שכחה לרשום את מחיר הספר על הכריכה האחורית (יתוקן במהדורה הבאה כמובן…), הוא מיהר להזמין ואף [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]