ציטוט לשבת מן הספר "להתאהב בעצמי מחדש"

ציטוט לשבת מן הספר "להתאהב בעצמי מחדש"

קטע מתוך הפרק "האקט הרביעי – לטפל בעצמי"

למן ההתמתחות הראשונה בבוקר ועד הפיהוק האחרון בלילה, כל דקה מן היממה אנחנו נמצאים עם עצמנו. הגוף, הנפש, הרוח, המחשבות, הרגשות, התחושות, הזכרונות, הטעמים, הריחות, הכל הולך אתנו באשר נלך.
אולם כמה מזה מתרחש באופן מודע?
כמה מזה מתקיים מתוך בחירה?
כמה באמת אנחנו מקשיבים לעצמנו, לָרחשים מן הגוף, להבזקי המחשבות, לְגיחות הנשמה, לַתחושות המתחלפות?
מי מאתנו, בעולם המערבי הָרָדוּף, בָּהתנהלות בין המשכורת לשכר-הדירה, בין הבדידות במיטה לבין החיתולים, בין גערות הבוסית לבין מבטי האשה, בין תלונות הילדים לבין היעלבות החֲברה, עוצר לרגע ופשוט מקשיב. ואז נושם. ואז עושה משהו. אפילו קטן. למען עצמו.
זוהי ההזמנה העמוקה באקט הרביעי.
לטפל בעצמנו.
לפחות פעם אחת ביום לעצור.
כמובן לנשום.
ואז לחשוב מה יעשה לי טוב.
ולעשות זאת.
לא משנה מאיזה תחום תבחרו את האקט הקטן, הראשון. העיקר שתבחרו…
בין אם תחליטו לפנק את עצמכם בחתיכת פרי (נכון, אמרתי פרי, לא עוגה…) (טוב, בסדר, גם עוגה…), או בכוס-קפה מהביל (אחת, טוב?) – ואם תמתחו את הפינוק אפשר להקדיש לכוס הזאת 20 דקות תמימות, אם תרדו לבית-הקפה השכונתי ותשבו רגע עם עצמכם בנחת, גם אם זה באמצע יום עבודה עמוס – או שמא תרימו טלפון לחבר או חברה שלא דיברתם אתם מזמן (או ששוחחתם ממש אתמול ומתחשק לכם עוד).
ואולי הרגע הזה יגיע רק בלילה, אחרי כל המטלות, ותבחרו לשבת בכורסה, מתחת למנורה הזהובָּה, ולקרוא פרק בספר שמזמן-מזמן השתוקקתם להכיר אותו? (אפשר בקינדל, כמובן, אבל מה מסב יותר עונג מאשר ספר מודפס, כריכה יפהפייה, דפים נעימים ותוכן מרגש?).
כלומר, שבמקום כל הפעולות האוטומטיות הקשורות לטלוויזיה (כולל הצְפייה נעדרת-הנוכחות), תגשו לַספר האחד הזה, שממתין לכם בסבלנות אין-קץ ורק מחכה שתפתחו וכבר תתחילו לקרוא בו?
או אולי… (וכאן הכניסו את רעיונותיכם שלכם).
הנה הצעה להתנעת המהלך הזה:
שבו עם עצמכם (כן, מצאו את הזמן, זה בדיוק העניין) והכינו רשימה של חלומות קטנים וגדולים שלכם. כמה זמן שזה ייקח, לא משנה.
לא חייבים לסיים הכל בפעם אחת. זה חשוב.
אנחנו בלהתאהב בעצמנו מחדש, זוכרים?
הרי אילו היה מדובר באדם אהוב עליכם, ללא ספק הייתם שמחים בשבילו, אילו ישב כך עם עצמו, נכון?
יופי.
הפעם האדם האהוב הוא אתם עצמכם.
כן, זה הרבה פחות מוכר, נוח, או נחשב לגיטימי, אני יודעת. הייתי שם רוב חיי… אבל מה עוצמתי יותר מאשר לטפל בעצמנו כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו חשובים? בדיוק כמו שהיינו מאחלים לאדם אהוב שיעשה זאת למען עצמו.
כן, זה הרבה פחות מוכר, נוח, או נחשב לגיטימי, אני יודעת. הייתי שם רוב חיי… אבל מה עוצמתי יותר מאשר לטפל בעצמנו כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו חשובים? בדיוק כמו שהיינו מאחלים לאדם אהוב שיעשה זאת למען עצמו.
נחזור לרשימה.
העלו הכל על הכתב, בלי צנזורה.
ואם יעלה פחד, או שפתאום לא תצליחו בכלל להיזכר בשום דבר – נשמו.
רוב הפעמים אנחנו לא מעזים לחלום, כי המוח המוגבל שלנו לא רואה את ה"איך". אז אני כאן מפצירה בכם, אל תפלו בפח הזה. עשו הפרדה בין החלום עצמו לבין מימושו. תנו לתודעתכם דרור. היא מחכה לזה כבר שנים… ועל ה"איך" תחשבו בזמן אחר, ואולי עם אדם אחר. זה לא משנה עכשיו, באמת. עצם הישיבה עם עצמכם כבר תזרים לגופכם חמצן נדיר.
וכשתיפרדו מן העט או העכבר ותעיפו מבט במה שיצא לכם, נשמו רגע. הרשו לעצמכם לֵיהָנות מן המֶחוָוה הקטנה-גדולה שכבר פרגנתם לעצמכם.
נַייס!!!
ורק אז (אולי בכלל ביום אחר) היכנסו לתוכֶן הדברים עצמם.
בתוך רשימת החלומות עצמה – אם בַּחלומות גדולים מדובר, סִמכו על היקום (קצת…). בחשיבה משותפת, עם אנשים שאוהבים אתכם ורוצים לתמוך בכם, תימצא לכם הדרך להתקרב למימוש חלומותיכם.
ובינתיים – חלקו אותם לפיסות קטנות, כָּאֵלו שהמוח לא נבהל מהן. ואז, כל יום או פעם בשבוע, לא משנה, בצעו אחת מהן. (יכול להיות שהראשונה והחשובה מכולן תהיה לקבוע זמן ביומן, שבו תרימו טלפון לחבר או חברה שיהיו לכם קבוצת תמיכה…).
ואם בחלומות קטנים מדובר, זכרו שכאן מתחילה ההתאהבות האמתית.
כל פעם, ממש כל פעם שתצליחו לממש חלום אחד קטן, לפנק אתכם במשהו אחד קטן, לעצור את המירוץ לרגע ואז –

• לקנות לכם משהו משמח
• לבקר אדם שלא ראיתם מזמן
• להתנדב פעם בשבוע במקום שבו אנשים משוועים לחברת אנשים
• לעבור על מדף אחד בארון-הבגדים ולהיפרד ממה שכבר לא עושה לכם טוב
• להוריד חבילה של דברים למסירה לאוטו
• לְפַנות את הבגאז'
• לעבור על המגירה במטבח (ורצוי לסדר אותה ו/או לפנות ממנה משהו…)
• לא משנה מה

כל פעם כזאת היא אקט של אהבה בעולם, לָאדם החשוב ביותר בחייכם, והוא אתם עצמכם.