מהמגירה של ארנינה…

110 of 12 תוצאות

שבבים

על ידי מרכז מיתרים

שבבים בקצה התרחקותי מִמֵּךְ מונח צער גדול על מה שיכולנו או אולי לא אז ומאז אגם הזכרונות שרק את ואני ידענו ניצב שומם בקרקעית הגבעות המלבינות של נעורינו כיתה בנים בנות אמך אבי מועקת קנאתך בי שמעולם לא דוברה השוואות גנוזות פסנתר תנ"ך בָּתֵינוּ ובא אישך ונֶהֱרתה בתך ומוזיקה ואני אורחת לפרקים וסיפורייך רבים ושלי [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

הנדר האחרון?

על ידי מרכז מיתרים

הנדר האחרון? כשהסכנתי לָאור ראיתי שוב את הסורגים ושוב ניצבתי מן העֵבר הנעול תאֵבה לחופש ובמראָה מאחורי ניצבה שוב דמותְךָ לוחכת עדיין את מקדש מיניותי מחזיקה בקרנות המזבח בפנימו של המקדש הזה שמעולם לא היה שלך מנכסת אותו לעצמך שוב ושוב ונכמרתי אלי. איך נעתרתי להפצרותיך הסמויות ואיבַּנתי אותי, אבא, איך נפלתי בשבי מילותיך שהכתירו [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

מְחשבת מסלול מחדש

על ידי מרכז מיתרים

מְחַשבת מסלול מחדש להסתכל אלייך אחורה. לעצור את משב הדמיון. להקפיא את תנועת היד אל הטלפון. לספור – אחת, שתיים. לא שלוש. עדיין לומר אנחנו שלוש. אבל אחת מתה. להפסיק לנסות להבין. לבלום את הכמיהה. להסתפק בגעגוע. להרגיש את אין אותך בלי להתפלץ. לשמוע על אבא של שמת ולדעת את הכאב. לספר דברים לא לך. [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

ראש-שנה ראשון בלעדייך

על ידי מרכז מיתרים
arnina's-drawer

ראש-שנה ראשון בלעדייך בעיצומה של המולת הילדים בעוד אשתו-של-אח-של מלקטת אחד לאחד באי-נוחות מוסתרת את כל גרגרי האורז הלבן שנפלטו מידיה של בת השנתיים שלה וסבתא-של מרימה מבט מחבק נטול-חיוך אל שפעת נכדיה ובני-העשרה רבוצים אצל אייפוניהם והגדולים מלהגים כהרגלם הנעים מבלי לומר כמעט דבר משתנק הזכרון והכל עוצר באחת. את. אחותי. אינך. אילו היית [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

אי-(של)-נורמליות

על ידי מרכז מיתרים
arnina's-drawer

שפיותי הרהוטה יש בה כדי להטעות מָשל מוּדעות או יכולת שליטה עצמית או לדעת הֲכָלָה את כאבֵי אחרים פירושם היחיד הוא – תום ההחלמה (שלי). מי צריך פה ללמוד לחיות בשלום עם מי אני רוצה להכריז באופן בלתי הפיך וללא מועד סיום ידוע מראש וגם אם בצער עולמים שאין לדעת אִם בכלל. אני רוצה לבקש [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

ממעמקים

על ידי מרכז מיתרים
arnina's-drawer

צווחת הסירוב שהָמתה בתוכי כל הימים טרם השתתקותך האחרונה הפכה דממה חלולה את, שהיית לי אם ואחות ובת וחברה ומורה והשראה ופלא, נקטפת לבלי-שוב ממושב-המלכות הקבוע בעורפי שבו ליווית אותי תדיר בנוכחותך הלכאורה-נצחית מרחפת אתי באשר אלך ולא עוד ועתה נותרה עמי בפכָּחון מצמית דמות אחותי האחרת, שעדיין שם אתי מעברו השני של עורפי המתעקש [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

בלכתך

על ידי מרכז מיתרים
inbal

ענבל פרח חי שאת כשהסברנו לאנשים שָם בקליפורניה את פשר שמך התחייכו פניהם אל עומק הדיוק כשהראיתי לאנשים כאן ברמת-גן את זוהר חיוכך באחרונות תמונותייך ובאלו שלפניהן הצטלצלו עיניהם את בוהַק ענבליותך כשנולדת ואבא-אמא היססו בטרם נקבע שמך המופלא הזה הצטווחו גרונותינו שתי אחיותייך בסירובנו המוחלט לשֵם אחר שלעולם לא היה מהדהד באלפי פעמונים את [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

קוגיטו אינדיבידום

על ידי מרכז מיתרים
arnina's-drawer

אני מסרבת להישאב אל הגרביטציה השבטית שהחליטה לכאורה את כולנו אני מסרבת להאמין לפטפוט הדורות שדִבְּרו על לא תרצח ובלשונם סכין מגואלת טעויות שגם הם לא ידעו פִּשְרָן אני מאמצת את שרירי המהות הכמעט אבודה שלי ומַפְנה את גבי החבוט אל ההסטוריה ההפכפכה. שאגת התבוסה הקולקטיבית המתחזה לִידיעה נאחזת נואשות בַּקרחונים הקדם-צונאמיים של תודעה עתיקה [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

"בארץ הדקויות"

על ידי מרכז מיתרים
dari1

לפני שמתחילים לקרוא – הסבר קצר: לגיבור הספר, דָרִי, שמספר הכל בגוף ראשון, יש אח בן 5 וחצי, עדו, ואחות בת שנה, דליתי. את עדו הוא לפעמים לא ממש סובל… אז במשך הפרקים הראשונים הוא לא מגלה לקוראים את שמו… עכשיו תשכחו שגיליתי לכם ולכו לקרוא… (או להאזין, לא משנה). הפרק על 'לא' לי אסור [להמשך קריאה, לחצ/י כאן]

מבט… נשימה… הסכמה…

על ידי מרכז מיתרים
arnina's-drawer

ריקוד ושיר מאת: ארנינה קשתן בקצה האין-חופש במבט כמעט אחרון אל מעבר לאופק המוסתר ראיתי אותי ממתינה לי… עכשיו את אמרתי לי. עכשיו את. היהלום הסמוי שהפקרת עדיין מהבהב בתוך ההתנפצויות הכפויות ומרקמו פשוט מבט. נשימה. הסכמה… עכשיו. ושוב…