שבבים

בקצה התרחקותי
מִמֵּךְ
מונח צער גדול
על מה שיכולנו
או אולי לא
אז ומאז

אגם הזכרונות
שרק את ואני ידענו
ניצב שומם
בקרקעית הגבעות המלבינות
של נעורינו
כיתה בנים בנות
אמך
אבי
מועקת קנאתך בי
שמעולם לא דוברה
השוואות גנוזות
פסנתר
תנ"ך
בָּתֵינוּ

ובא אישך
ונֶהֱרתה בתך
ומוזיקה
ואני אורחת לפרקים
וסיפורייך רבים
ושלי מעט מקום להם
ונחוצה עדינות

ואז
שנות שתיקתי
מחמת צפונות שלי
שחשפת בפומבי
ונחמצתי

ואחר שנים
פגישה
ותקוַת אולי
שלי
שמא
בערוב אלמנותך
וההתפכחויות
ותבונת השנים הרעות
והטובות
שידענו במקביל
מבלי דעת
בִּתֵך שבָּעֲטָה
נכדך שנחמס
אישך החדש
שעזב גם הוא
יתמותך
מכאובייך
אוכל להניח אותי
בחיק הקשבתך

וסיפורייך רבים
ושלי מעט מקום להם
ונחוצה עדינות

והלכתי שוב

תגובות

תגובות