פוסט, תקשורת מקרבת

"תבקשי יפה סליחה!"

פוסט, תקשורת מקרבת

למה "סליחה" לא באמת אפקטיבית – לאף אחד מן הצדדים, ומה עדיף

ככל שמתקרב היום המיוחד הזה, יום הכיפורים, מופיעות מעצמן מחשבות על סליחה ומהותה.

לי עצמי יש קושי עם הרעיון של סליחה – בַּמשמעות הפופולרית שלו. כלומר, מה שעשו ממנה.
אני קוראת לזה "סליחה-סליחה", לַמנהג החברתי הלכאורה מובן-מאליו הזה, שבו, כשמישהי, למשל,
עושה משהו, ואדם אחר נפגע בעקבות המעשה – זה מה שהיא אומרת (כלומר, אומרת “סליחה”).
ואם במקרה היא לא אומרת, אז ממהרים לדחוק בה לעשות זאת (בעיקר אם מדובר בילדים): "תבקשי יפה סליחה!"
ואז בא איזה טקס קצר, שטחי וכמעט חסר-משמעות, שבו ה"פוגעת" מבקשת סליחה, ה"נפגע" מסכים, נגמר העניין. כאילו.

מה לא עובד כאן (בַּהתנצלות הרגילה)?

  • זה שהצד הפגוע, לא די בזה שהוא נפגע, אלא שהוא מתבקש גם לקבל את הצד הפוגע.
    כלומר, הוא מתבקש, קודם-כל, לצאת מתוך עצמו – בזמן שהוא נתון בכאב – ולעשות איזו מחווה של התייחסות לצד השני.
    אז לא רק שזה הפוך ממה שהוא זקוק לו באותו רגע – שזה זמן-עיכול עם עצמו, ולרוב גם הבנה למה שקורה לו –
    אלא שזה קשה שבעתיים, כי הוא נדרש גם לאשר את המעשה, בכך שהוא סולח.
  • זה שהצד הפוגע לא באמת מתייחס לצד הנפגע, לא באמת מקשיב לו (כי הוא עסוק בלצאת בסדר),
    לא לוקח אחריות על חלקו בַּפגיעה, ולא חווה את הטעם העמוק של חיבור – גם חיבור עם כאבו שלו עצמו,
    מהשפעת המעשה שלו על מישהו אחר, וגם עם כאבו של הנפגע, שממנו הוא מנסה להתנער, כדי לא לחוש אשמה.

במלים אחרות, כל אחת משתי הדמויות עסוקה במה שקורה לה, ללא חיבור אמיתי ביניהן.

אז מה בעצם אפשר לעשות במקום זה?

יש סַם ריפוי מופלא, שלמרבה הצער כמעט לא נמצא בשימוש, שאני מכנה אותו אמפתיה אקטיבית.
וכוונתי לאמפתיה ברוח של "תקשורת מקרבת" (Nonviolent Communicationsm), שהיא אחד מעמודי-התווך של חיַי ועשייתי בעולם:

1. מהצד הפגוע – נתינת סליחה, במהותה העמוקה, היא אקט של אהבה. בעיקר לעצמנו.

כשאני פגועה, יש שני סוגי כאב: אחד שנוצר מעצם הפגיעה (המלים או המעשה, שהכאיבו לי), והשני נוצר לרוב
מחוויה של אובדן-אמון בצד הפוגע. במרבית המקרים, אני זקוקה להכרה של הפוגע בַּכאב שהמעשה שלו עורר,
כדי שאוכל להתפנות לטפל בכאב עצמו – וגם לשקם את האמון.
אולם כשהצד הפוגע אומר לי "סליחה-סליחה", או "לא התכוונתי", או "תביני אותי", זה לא נוגע במקום העמוק,
שרוצה את ההכרה. כך מעמיק גם הריחוק בינינו, שמוסיף נדבך נוסף של כאב.

לכן, אם אין לי דרך לקבל מן הצד הפוגע את ההכרה, שיכולה לשחרר אותי אל עצמי – ולאחות את הקרע בינינו,
פעולת הסליחה כלפיו יכולה לשחרר אותי מחלק גדול מן הסבל. והכוונה היא – להפעיל בתוכי אמפתיה אקטיבית כלפיו,
לראות את האנושי שבו, מאחורי המעשה. להיזכר, שגם כשאדם עושה פעולה, שמעוררת כאב אצל אדם אחר –
מאחורי המעשה שלו עומד צורך אנושי כלשהו.

האם אני מתבקשת לסלוח על כל דבר?? לקבל כל מעשה, של כל אדם? ממש לא! ייתכן שלא אצליח להביא את עצמי
לכלל הרגשת סליחה. וייתכן שזה יוכל לקרות רק אחרי שכעסתי על הפוגע, בין אם ישירות כלפיו ובין אם רק בתוכי.
ייתכן שלא אוכל לראות מהו הצורך שלו וייתכן שגם כשאראה – עדיין אסרב לקבל את המעשה עצמו. בכל מקרה,
הכוונה היא לא להסכים לַמעשה, אלא – לפתוח את הלב להבנת האנושי שמאחורי הפעולה.
כי כשאני מתחברת לַראייה האמפתית – חלק עצום מן המחנק הזועם שבתוכי, מתפוגג.
וגם – אני נעשית הרבה פחות תלויה בתגובת האחר אליי. אגב, כשמדובר באדם שכבר עבר מן העולם –
המהלך הזה כלפיו, בתוכנו, יכול לחולל ריפוי עמוק ביותר.

2. מהצד הפוגע – בקשת סליחה הופכת להיות הקשבה ונתינה.

בקשת סליחה היא בעצם בקשה לא-מודעת, שיקבלו אותי.
באופן עקיף, אני מבקשת מן הצד שבו פגעתי, שיראה את האנושי שבי, שיקבל אותי בחזרה אל שבט האדם.
כי, ברוב המקרים, כואב לי לראות את השפעת המעשה שלי על האחר, ואני רוצה להתנער מן הכאב הזה בַּמסלול המהיר:
אם הוא יסלח לי (= יקבל אותי) – אֶפָּטֵר ממועקת האשמה.

אבל בִּמקום המסלול המהיר הזה, שכמעט אף-פעם לא עובד, ולא באמת משקם את האמון והחיבור בין שני הצדדים,
יש מסלול עמוק ואמיתי בהרבה. ואני שוב חוזרת לָאמפתיה האקטיבית. הפעם מדובר בַּיכולת שלי, כַּצד הפוגע,
להכיל את כאבו של הצד הפגוע.
לכן במקום "לבקש סליחה" (או אחרי שביקשתי…), אני אֶפתח את לבי להקשיב למה שעבר ועובר על הצד הפגוע.
אפילו אם מה שהוא אומר יהיה מלווה בטענות ובכעס, ובכלל לא תואם את האופן שבו אני רואה את המציאות.
הנוכחות הקַשובה שלי שולחת מסר מאד עמוק לצד השני – שהוא בדיוק מה שהוא זקוק לו, ושיכול לחולל את הריפוי:
אני רואה אותך. ואני לוקחת אחריות על פעולותיי.

ורק אחרי כן, כששנינו חווינו את החיבור שנוצר מן ההקשבה האמיתית – גם אם אין הסכמה על הכל –
אוּכל, כשיתאים, גם להשמיע את הצד שלי (ואפילו להישמע ולהיות מובנת).

לצערנו, קשה ביותר להחזיק מעמד בסוג ההקשבה הזה, כי החלק ה"צודק" שלנו, שכל-כך רוצה שייראו אותו
(במיוחד אם לא התכוַונו לִפגוע), מתנתק בקלות מן ההקשבה לצד הפגוע, וחוזר לדבר על עצמו (להסביר, להצטדק).
כיוון שמודל ההתנצלות הוא זה שעליו רובנו גדלנו, היכולת להישאר בנוכחות של הקשבה אמפתית מוכרת לנו הרבה פחות,
והיא למעשה אמנות מורכבת, עדינה – ומהפכנית.

המהפכנות שבתהליך הסליחה הזה היא משולשת:
1. במקום את ה"צדק" האבסולוטי, הוא מעמיד את החיבור האנושי בַּמרכז.
2. גם הצד הפוגע וגם הפגוע מוזמנים ליציאה מן הדפוסים המוכרים – והמחלישים – של "תוקף צודק" או "קורבן פראייר", שמלֻוִוים במעין דרישה אוטומטית מן האחר, לתת לי משהו (סליחה או הכרה). שניהם מוזמנים, בשם הצורך בחיבור ובקבלה, לתת משהו לאחר, במקום לְצַפות לקבל ממנו קודם. זהו שיעור עמוק בהעצמה.
3. הוא נותן לנו מוצא מן המעגל הצר של "סליחה-סליחה", אל מעגל רחב בהרבה, של חיים מתוך מודעות, הבנה ובחירה גם במצבים מורכבים.

****************************
לסיום – מזמינה אתכם לצפות בסרטון קצר שלי, שמציע התבוננות נוספת על סוגיית הסליחה –
בקישור הבא: http://www.youtube.com/watch?v=gfNL6WwgIwU.

****************************
נ.ב. קטן וחשוב של פרגון – הרשומה הזאת התפרסמה לראשונה במגזין המאמנים coachletter.
אז אתם מוזמנים לקרוא אותה שם ובאותה הזדמנות להתוודע למגזין העשיר הזה. http://www.coachinginteractive.co.il/news/main/articleCL.asp?lang=1&a_id=1712

3 תגובות

  1. ארנינה יקרה
    מאמר נפלא נוגע ומעשיר. זה כאילו שאני שומעת אותך מדברת וזה מחמם את ליבי. במיוחד אהבתי את הביטוי נוכחות קשובה, כמסבירה את האיכות של האמפתיה. מאחלת לך שנה נפלאה ועוד שפע של מאמרים נפלאים. באהבה יעל

  2. תודה על פוסט מעניין ומגרה הרהורים. בהחלט שווה מספר קריאות חוזרות, כי אוצר תובנות מורכבות ביותר. 🙂 בברכת גמר חתימה מצוינת!

  3. ארנינה שלום,
    תודה רבה על התובנות מאירות העיניים.
    השאלה שלי נוגעת לילדים, להם אין ממש את היכולת לעשות לבד את תהליך האמפטיה האקטיבית.
    תוכלי לכתוב מה היית מייעצת לומר לילדים, בין אם הילד שלי הוא בצד הפוגע או בצד הנפגע (כלומר, מה היית אומרת לכל אחד מהצדדים)?

    תודה רבה,
    עינת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר

וורדפרס ‹שגיאה

באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.