בלכתך

ענבל
פרח חי שאת
כשהסברנו לאנשים שָם
בקליפורניה
את פֵּשר שמך
התחייכו פניהם
אל עומק הדיוק
כשהֶראֵיתי לאנשים כאן
ברמת-גן
את זוהר חיוכך
בַּאחרונות תמונותייך
וּבְאֵלו שלפניהן
הצטלצלו עיניהם
את בוהַק ענבליותך

כשנולדת
ואבא-אמא היססו
בטרם נקבע שמך המופלא הזה
הצטווחו גרונותינו
שתי אחיותייך
בסירובנו המוחלט
לשֵם אחר
שלעולם לא היה
מהדהד באלפי פעמונים
את אינסוף יפעתך

עתה
מִשֶנָדם קולך
מעולם הצלילים העֵרים
ושַֹרְעַפֵּי הגעגוע
אוחזים בהֵדָיו
המתגלגלים אלינו
מאלפי אדם וילדים
ששרביט חדוותך
הפליא לגעת גם בהם
נותר שסע העצב
שנפער בִּמערת לבי
מלא בך
על-אף מובהקות הֵעְדרֵך

וכל ההרים והפרחים
שידעו אותך
וכל אלו שכבר לא
ימשיכו לשורר את שמך
ענבל ענבל
שיכורים ממעדנות קסמך
מעונגים את מבטך
מרופדים את תבונתך
עתירי הודיה
על הילוכך המרקד
שאותו ינצרו גם הם
בקרבם
להעבירו ברַכּוּת
אל הבאים אחרייך
שיגלו אותו בפליאה
מבלי-דעת
כי אַת היא זו
המפעמת גם בהם

17.9.14 (מתוך הספר "יומן אחות")

תגובות

תגובות