פעמיים בשנה, מזה שנתיים ומחצה ועד יומי האחרון, זה יקרה לי. בעוצמה שאין לה מלים.

החבטה האילמת של ההיתקלות באין-אחותי.
הדמות המופלאה, שהיתה למיקי ולי צלע בלתי-נפרדת מן המשולש האדיר שלנו, שלא יהיה עוד לעולם.

ענבלי. ענבל קשתן.

שנולדה בדיוק היום, ה-16.5, והסתלקה מן העולם ב-6 בספטמבר 2014, אחרי 49 שנות חיים בלבד.

אלו הפעמיים, לידתה ומותה, השבות והולמות בתודעה באגרופי כאב מצמיתים ללא קץ.

kashtan2

כל בוקר (ואין לדעת כמה עוד פעמים ביום) אני נזכרת בה. גם היום לא אוכל להתקשר אליה, גם היום לא אשמע את קול הפעמונים שלה (ענבל…), גם היום לא אוכל להתמוגג מחוכמתה האינסופית, מאהבתה, מהקשבתה, מצחוקנו…

אילו היא היתה כאן, כל חיי היו מהולים בצבע אחר. פשוט כך. אין דמות בעולם שמהדהדת בגופי ובנשמתי כמוה. וגם למיקי היא חסרה כך. ולאמא שלנו כל-כך. כי ענבלי באמת היתה רק אחת. עוגן. לרבים רבים ורבות אחרים. רואה, מרגישה, יודעת, עוצרת-נשימה בתבונתה, יצוקה מחמלה.

המוח שלי מבין שהיא איננה. הנפש שלי עדיין ממאנת להסכין.

וביום הזה אני רוצה לייחד לה שתי פינות. אחת פרטית משלי, האחרת פתוחה.

בפינה האישית אשתף כאן שניים מתוך 27 השירים שכתבתי לה אחרי לכתה, שאסופים בספר הממתין לשעתו לצאת לאור, "יומן אחות". לקריאתם אני מזמינה אתכם לסור לבלוג שלי, דרך הקישורים מיד כאן בהמשך. השירים יחכו לכם שם (ואם תציצו, תראו כמה נוספים עליה, שפרסמתי בעבר).

ובפינה הפתוחה, בפייסבוק, "פינת הגעגוע", מזמינה כל אחת ואחד מכם להעלות הגיג, ציור, שיר, סיפור, מחשבה, קישור – כל מה שלבכם יחפץ, שמתחבר לכם עם געגוע, אובדן, טוהר… כולנו מכירים את הכאב הזה, אז אולי נחלוק אותו ביחד, גם אם הוא פרטי כל-כך. אולי תהיה טיפונת הקלה, ואולי העצב יקבל מקום מלא יותר. עם כל הבכי האצור וזה שלא עוצר.

בלכתך

ענבל
פרח חי שאת
כשהסברנו לאנשים שָם
בקליפורניה
את פֵּשר שמך
התחייכו פניהם
אל עומק הדיוק

להמשך קריאת השיר>>

גיאומטריה של עצב

עכשיו
עירומות ממך,
אחותנו,
נחוץ אלוהים חדש
כדי להתארגן

כשהיינו משולש
רקדנו בהשתאות
את המחול הקליידוסקופי
של זוויותינו.

להמשך קריאת השיר>>

פינת הגעגוע

למי מכם/ן שרוצים לחבור אלי בפייסבוק, לשתף ולהשתתף, הקישור כאן>>

ואחרון חביב (?)
מי שעקבו לאחרונה זוכרים/ות אולי, שלפני פחות מחודש, בהינף של רגע, החלטתי לתרגם / לשכתב את הספרון המקסים של ענבלי, "Parenting From the Heart" ולתומי אף האמנתי שאצליח להוציא אותו לאור לקראת היום. אבל… החיים…

אז הנה העדכון: הספרון "הורות מהלב" אכן מוכן (זה עצמו קרה בתוך פחות מ-12 שעות… מסוג הטירופים הלא-מוסברים), הוא אפילו מעוצב… (בידיה האמונות של הילה), אבל – הילה היתה חולה רוב החודש, אני חוזרת רק היום מחו"ל, ומחר מיתרים יוצא במהלך אינטנסיבי (מן הסתם תדעו עליו מחר…), אז לא הספקנו להדק את הקצוות המעשיים (מציאת בית-דפוס הנכון, גיוס הכספים, ההדפסה עצמה, המשלוח וכו' וכו'). לכן לצערי מבקשת להתאזר עוד קצת בסבלנות. זה יקרה בקרוב.

ואם אתם/ן רוצים/ות להזמין לעצמכם עותק (או יותר) כבר עכשיו – האפשרות פתוחה לפניכם. הקישור הבא יוביל אתכם לדף-המידע על הספרון, שבו תוכלו גם להזמין ולשלם מראש על מספר העותקים שבו תחפצו – וכך גם להיות שותפים באיסוף הסכום הנחוץ להוצאתו.

אני רוצה להאמין שענבלי אכן רואה ומחייכת שם מרחוק, שמחה שמתנותיה יגיעו עוד מעט לעוד ועוד הורים וילדים… אמן.

זה הקישור לקריאה על הספר ולהזמנתו מראש. כאן>>>

תגובות

תגובות