פוסט, תקשורת מקרבת

למרות מטח-הנפש…

פוסט, תקשורת מקרבת

למשך עשרה ימים עלה מפלס המתח בארץ הזאת לשיא מרוכז (ובינתיים הוא כנראה נמשך…). חלק מאתנו חווים זאת מקרוב, כמעט על בשרם, חלק ממרחקים אחרים.

אבל אין לי ספק, שכולנו חווינו ואף חווים טלטלה, באופן ישיר או עקיף, מינורי או מז'ורי. לא כי היה או יש במטחים עצמם, משני הכיוונים, משהו חדש (אולי רק במינונים), לא כי איזשהו צעד בתוך המהלך נועד לחולל תפניות הסטוריות כלשהן. נהפוך הוא. דווקא משום העדר-החידוש, דווקא משום הידיעה, שגם המהלך הצבאי הזה לא שונה מקודמיו, הנפש נשאבת אל הפחד והייאוש (לעתים לאדישות) וכמובן, אצל חלקנו – אל הכעס והשאיפה לנקם.

פחד – כי יש מצבים שבהם מנגנון-ההישרדות של המוח הקדום פשוט פועל. וטוב שכך. הוא מגן עלינו. הבלבול מתרחש כשאנחנו מלבישים על הפחד סיפורי-עבר ואמונות עתיקות (על אויבים, העדר-סיכוי, ודאות הכיליון), משליכים אותם על העתיד, ומסיקים מסקנות שלרוב אינן קשורות למציאות עצמה. ואז פועלים בפזיזות תגובתית במקום בשיקול-דעת מחובר לעצמנו (אפילו כשהולכים/רצים למקלטים – האם אנחנו עושים זאת מתוך נוכחות מרוכזת, זהירה, או מתוך אובדן-עשתונות לחוץ).

ייאוש – כי לא רואים אופק, תקווה, חזון לשאוף אליו. כי כש(כמעט) הכל מתנהל לפי אותם כללים, כשכל התסריטים ידועים מראש, ואין לעין וללב מקום לראות בו משהו אחר – הנפש שוקעת. היא שוכחת שמתחת לכל הכאוס החיצוני הזה זורמים כל הזמן כוחות-חיים עצומים, שוחרי-טוב, שהשכל שְפוּט-השיפוטים כיסה עליהם. ושנחוץ אורך-נשימה כדי לגלותם מחדש ולהתחבר אליהם. (ובדיוק על זה אני עומדת לספר לכם מיד משהו נפלא…).

כעס – כי פחד וייאוש נושקים לחוסר-אונים, ואלו רגשות שהרבה פחות נעים לנו לחוש אותם או לשהות בהם. ואילו כעס, עתיר-האדרנלין, נותן אשליה של אונים. אין ספק שהוא כוח מניע, אבל כשמניעיו לא מודעים, והשיפוטים שמזינים אותו משתלטים על התודעה, גם התגובות המילוליות והפיזיות הנובעות ממנו עלולות בקלות להפוך לאלימוֹת. ומשם הדרך לנקמה קצרה ביותר.

ואני רוצה לדבר היום על המשהו האחר. על כוחות-החיים הרוחשים. על הטוב. על רוח האדם. על אורך-הנשימה. על חוף-המבטחים האמיתי הזה, שאליו אפשר לחזור אחרי המטחים. שממנו הנפש יכולה להיזון גם תוך-כדי ובוודאי אחרי מצבי משבר, חרדה, עיוורון, שכחה.

אני רוצה לדבר ולהזמין אתכם למסע אתי. לגילויו של כוח-החיים והטוב השוכן בלבנו. היהלום שאנחנו. שאכן מסתתר, אצל רובנו, רוב הזמן, מתחת לשכבות של פחד, בלבול, אשמה, כעסים, מתחת לערימות של אמונות, דעות, פרשנויות, תוויות. אבל שכשאנחנו לומדים לחצוב דרך שִכבות-התעתוע שנערמו מעליו ולגלות אותו מחדש – חיינו וחיי כל הסובבים אותנו משתנים לבלי-הכר. ולאורך זמן.

ואני רוצה לדבר על החיבור. על כל החיבורים ששכחנו. בינינו לבין עצמנו. בינינו לבין האמת שלנו. בינינו לבין החזון שלנו. בינינו לבין האחר. אני רוצה לקחת אתכם למסע אל החוף הנעלם. ההוא, שבתוכנו. שממתין לנו ממקום מחבואו, יודע-מקווה שנבוא אליו בסקרנות, בעדינות ובמלוא האמונה. ונגלה אותו מחדש. כי הוא מעולם לא באמת נעלם. רק מעינינו.

ואני מחזיקה כאן תמונת-מציאות אחרת מן הנוכחית, אחרת מקודמותיה, אחרת ממה שמספרים לנו ש"ככה זה", אחרת ממה שפחדים ומלחמות חקקו בנו. מציאות שבה יותר ויותר מאתנו מגלים את היהלומים הנסתרים בתוכם – ולומדים לחיות בשלום עם עצמם. וגם עם סביבתם. ויותר ויותר מאתנו מזהים את מגלי-היהלומים שסביבם, וחוברים אליהם להעמקת השלום והאמון והקרבה. וחלק מאתנו לוקחים על עצמם את לפיד ההובלה של מהלך הריפוי העצום הזה, ועוזרים לאחרים לגלות את היהלומים – של עצמם, של יקיריהם, של אויביהם…

ואל המציאות החדשה הזאת אני רוצה להזמין אתכם. אני, ארנינה קשתן, שחצבתי את עצמי מתחת לשכבות עצומות של כאב, פחד ואשמה, והגעתי לחוף שלי, רוצה לפתוח לפניכם את הדלת, וללוות את כל מי מכם שייכנסו בה בַּמסע המופלא שלכם אל עצמכם, אל גילוי אחרים, אל יצירת העולם שכולנו חולמים עליו, אל חזון המנהיגות החדשה.

על מה ההתרגשות?

כן, אני מתרגשת. לבי ממש עולה על גדותיו. על מה שנולד כאן. על האוצרות המדהימים שאספתי, רקחתי, הרכבתי, ניפיתי, טעמתי, ניסיתי, פסלתי, אימצתי, גיליתי, הגיתי… ושהולידו, בתום מסע רב-שנים – שאת סופו כמובן לא יכולתי לנחש – את השיטה, הדרך והתוכנית – שעוד מעט כל אחת ואחד מכם יוכלו לאמץ לעצמם, לחולל באמצעותן מהפך בחייכם/ן שלכם/ן, להתאהב בעומק הראייה החזוני שלה – וגם להפוך אותן לַדרך המקצועית המובילה שלכם!

שיטת "המצפן". שעמודי-התווך שלה – א.ה.ב.ה. = אומץ, הקשבה, בחירה, התמרה.

ובתוך המהלך הגדול הזה, בשקט בשקט, בנשימה ארוכה מאד, מאחורי הקלעים של חרושת העשייה הרוחשת שלנו במיתרים, לפני, תוך-כדי ואחרי הרקטות, מתבשלת כבר כמה חודשים אחת מתוכניות ההכשרה המקיפות ביותר בארץ למאמנים, מלווים, מגשרים ומדריכי-הורים (שהיא גם מתוכניות ההתפתחות האישית המרגשות ביותר שהכרתי, גם למי שאינם בעולם הליווי המקצועי. המשיכו לקרוא…!).

מרגישים את העוצמה?

זוהי עוצמת האמת. שאומרת (בהשראת איינשטיין) – אי-אפשר להמשיך לעשות עוד מאותו דבר ולצפות שיקרה משהו חדש. זוהי אי-שפיות. אי-אפשר לבנות משהו אחר באמצעות אותם כלים שבעזרתם הרסנו את הקודם.
משהו אחר צריך להיוולד כאן. חשיבה אחרת, הסתכלות אחרת, תפישה אחרת. והאחר הזה לא יכול להתרחש בן-לילה. נחוצה נשימה ארוכה. כדי שאחרי אלפי דורות של שלטון הפחד, של תפישת-עולם של נפרדות, של בסדר / לא-בסדר, עונשים ופרסים, צודקים ואשמים, של ריחוק, ניכור ומלחמות – עכשיו נוכל לדבר שלום. ולהקשיב מהלב. ולראות אל הלב. ולהבין את שורש פצעינו. ולרפא אותם. ולהחיות את האהבה.
אלא שכדי לעשות זאת נחוץ אופק. נחוץ מסלול. ונחוץ מצפן. שיובילו אותנו לארץ החדשה, לתודעה החדשה, לשפה החדשה…

וכאן נכנסת שיטת המצפן לתמונה. ומשרטטת תמונה עמוקת-מבט על תולדותינו כבני ובנות-אדם, על הכבלים העתיקים – המשפחתיים, החברתיים והחשיבתיים, שלתוכם נלכדנו מבלי-דעת, על שורש מכאובינו וסיבות היתקעותנו – ועל הדרך המופלאה שכל אחת ואחד מאתנו יכולים לעבור במסע לעֵבר חירותנו. על הדרך אל השכבות הנסתרות שבתוכנו, לגילוי היהלום, ועל ההמראה הבלתי-תיאמן שהגילוי הזה מאפשר. על האפשרות האמיתית, המעשית והמרגשת, לחיות במודעות אחרת, להתמיר קבְעוֹנוֹת, לחוות שמחה, ליצור עולם אחר, לחיות בקרבה, באמון, באהבה.

ובתוך הדרך הזאת – מסלול ההכשרה המד-הים באמת, להכשרת מאמנים, מלווים, מגשרים ומדריכי-הורים בתקשורת מקרבת ו"המצפן". המסלול שיאפשר למי שהאמת הזאת קוראת להם, להיות חלק מן המנהיגות החדשה הזאת. המסלול החדש מבית מיתרים, שאתם הראשונים/ות שקוראים/ות עליו, ממש בְּדקוֹת אלו – ושממריא לאוויר העולם בשבועות הקרובים-קרובים… מסלול המצפן לשינוי אישי, משפחתי, מקצועי וחברתי.

ועכשיו בקשת העזרה שלי…

לפני שאני אורזת סופית את כל התוכנית ופורשת לפניכם את כל התמונה, אני רוצה לבקש שתעזרו לי להדק כמה קצוות. והדרך הכי נוחה לכולנו לעשות זאת היא – אם תענו לי, במחשב, בלי לזוז, עכשיו, על כמה שאלות. 5-10 דקות מזמנכם/ן.
אם קראתם/ן עד כאן, וכדי שאוכל לוודא שמה שאני מציעה לכם יכלול כמה שיותר התייחסות לצרכים, בקשות והעדפות שלכם, ממש אשמח ביותר-ביותר, אם תוכלו להשיב לי על השאלות האלו.
ואחרי שאקבל ואקרא בתשומת-לב מרבית את כל התשובות (ואף אתייחס אליהן), אספר לכם בפעם הבאה על התוכנית עצמה. לא ייאמן מה מחכה לכם שם! (אגב, זה גם למי שלא חושבים להפוך את זה למקצוע!) הנה, כאן תוכלו להשיב – ולעזור לי (ולכם).

רגע… לכל מי שישיבו (למרות שאולי תשיבו גם בלעדיו, אבל תמיד משמח…), אני רוצה לתת משהו חזרה מהלב… אז בין המשיבים/ות יוגרלו 3 מפגשי-ייעוץ אישי איתי, בני חצי-שעה, ללא תשלום (בשווי 350 ₪), בכל תחום שבו תבחרו – אישי, מקצועי, משפחתי.

בברכת חיבור-שמעבר-לפחד
ארנינה ("מתכוננים-להמראה-אל-עצמנו") קשתן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר