פוסט, תקשורת מקרבת

אנשים. בפנים. ובחוץ.

פוסט, תקשורת מקרבת

אנשים. אני פוגשת אותם. הרבה.

בסדנאות, בקורסים, בסמינרים, בייעוצים האישיים, במפגשים הזוגיים, בדרמות המשפחתיות, ברחוב, בבנק, בחנות-הירקות…

וכל פעם מישהו או מישהי אחרים נוגעים לי בלב.

בעיקר כי אני "רואה להם" את מה שלפני עשרות שנים כבר קראתי לו "הגרעין המבוהל". אותו מקום חבוי מעֵין כל, מפרפר בעדינותו, מונח קרוב-קרוב ליהלום הפנימי, לאותה נשמה ענקית וזכה שאיתה הגענו לכאן, אך פצוע זה-מכבר, ועל-כן כה חרד לשלמותו, שאיננו מעז לחשוף את עצמו.

טרם פגשתי אדם שאין בתוכו הגרעין הזה.

ולפעמים, כשאני חשה את פעימת הגרעין הזה חזק-חזק, נכתבות לי עליו מלים. שיר, סיפור, רשומה לבלוג, שיעור לקורס "המצפן"… רעיון לסמינר… ("מאחורי המסיכה", למשל…).

אני חושבת שאחרי שנים רבות, שבהן חייתי את מה שאני מכנה "חיים כפולים", שבהם החוץ שלי התנהל לכאורה-בסדר, במקביל לַפְּנים, שהיה מוצף בושה ואשמה, ופחד להביא את עצמו במלואו פן ייפגע שוב, נולדה בי הכמיהה שכולנו נִלמד לדבר את מה שלימים כיניתי "השיחה הלא-מדוברת". אותו עולם אדיר ואינסופי, שככל שאנחנו לומדים לחשוף אותו באומץ ובחמלה, כך הנפש הפצועה שלנו נרפאת והולכת. (וגם של אלו שעל-ידינו).

כן, צריך להתגבר על הפחד להיפגע. צריך להסכים להסתכן. צריך לפעמים לקפוץ לִתהום גדולה של אי-ודאות. אבל החירות הענקית, תחושת ההתרחבות, והאפשרויות האינסופיות שנפתחות לפנינו, שרק מחכות לנו שנעשה את הצעד הראשון (ואז את אלו שאחריו), כל אלו הם-הם ההתקרבות לעבר אותו יהלום מופלא שבתוכנו, אותה נשמה זכה שחלקים כל-כך גדולים ממנה קברנו עמוק בחיק ההסתרה, עד שלפעמים שכחנו מי אנחנו באמת.

סמינר "מאחורי המסיכה" הוא הזדמנות לקחת את הצעד הראשון הזה. האמיץ. המדהים. לעבר עצמכם האמיתי. אני רוצה בכל מאודי להזמין אתכם לבוא אליו. הוא משנה-חיים. הוא באמת הזדמנות נדירה – גם לפגוש את עצמכם, גם להבין משהו על הכוחות שמחזיקים את האנושות תקועה בכל המקומות האלו, גם לחוות מהלך חד-פעמי של שחרור עמוק וגם לשמוע על קורס "המצפן" הנפלא, שבו תוכלו להמשיך במסע המרגש הזה לעבר עצמכם ולעבר היכולת ללוות אחרים במסעם שלהם.

כל הפרטים על הסמינר – כאן

ועד אז אחלוק אתכם כאן שיר שכתבתי על אחד האנשים שהגרעין המבוהל שלהם נגע בלבי. מקווה שייגע גם בשלכם…

להאזנה להקלטה של השיר – לחצו כאן

לאן

איש מהלך
מחוץ לעצמו
גוו האחורי
המתוח אל עָבָרו
משוך תמידית בָּחוטים הסמויים
האחוזים היטב בידי אבות אבותיו
שאולצו
גם הם
להלך זקופי-שדרה
מבלי הותר ולו חריץ דק
לַסָפֵק להיכנס בינותם

מכנסיו הישראליים
המשתלשלים בְּמורד החוליות הקפוצות
בְּהֵדֵי מחאה שקטה
אל מול עריצות הדורות השִדְרתיים
נכלמים אל אחוריו המוחבאים
שלמדו
מאז ראשית הבדידות
בבית-הילדים נטול השְֹחוֹק
להתכנס אל רגליו הדקות
שרק הטיית הגֵו אל אחוריו
משכילה להפיק מהן
תמיכה מַספקת
לַכֶּרס ספוגת ההכחשות
המונחת בחיק קִדמתו המורחבת
מָשָל היתה שם מאז ומעולם

ככלות שנות המלחמות
שהשתיקה באשר לעיסוקיו בהן יפה להן
כתום מסְעות המחקר ההדרכה החקלאות הארצות
כשוך העֲמָדת הצאצאים והפרידה המתבקשת
מאשת נעוריו נעדרי הבחירה
במלאות סאת המחויבויות העיסוקים המירוץ
נותרו ידיו אוהבות הצמחים
ורגעי חיוכו המבליחים
אות פועם
לַילד עתיר-הטוּב
שאלמלא נחסם
ואולף
ודוכא
ובלא אידיאות ממוחזרות
שֶשָבוּ ונשתלו בו
חזור והִשָּתֵל
מָשָל היו האמת האחת הנחרצת
ומבלי פחדים מוחנקים
בושה שמעולם לא דוברה
היסוסים אסורים
חיבוטים מודחקים
מבוכות מוסתרות
או חרטות גנוזות
אפשר שהיה זוכה
לפרוח אל רגישות נערותו
יפעת בחרותו
עדינות גברותו
חמלת הזדקנותו
ולהיות
איש מהלך
מתוך עצמו

ונתראה בסמינר. בחוץ ובפנים.

ארנינה

2 תגובות

  1. מדהים !!! וככל שהמשכתי לקרוא, בהתחלה כל פיסקה ובהמשך כמעט כל מילה – פגשתי יותר ויותר דמויות שבאו מולי והתגלו מאבות אבותי, מבית הילדים, מראשית הבדידות…מצמרר ונוגע עמוק כל כך – תודה 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר

וורדפרס ‹שגיאה

באתר זה אירעה שגיאה קריטית.

מידע נוסף על ניפוי תקלות בוורדפרס.