מדרכות.
אין כמעט יום שאיננו חולפים על פניהן. לבד, ביחד, באור, בצל, מהר, לאט.
איש איש, אשה אשה, עם הסיפור הפרטי שלנו, מחשבות, זכרונות, כמיהות, אכזבות. כל מה שעברנו עד הלום. כמעט תמיד ממהרים לדרכנו, טרודים, שקועים, מבטינו בחלל שלפנינו, או בלוח המקשים הסלולרי, שבתוכו למדנו להיעלם.
מי רואה אותנו באמת? ואת מי אנחנו רואים באמת?
ובהגיענו למחוז חפצנו, מי רואה אותנו באמת? ואת מי אנחנו רואים באמת?
מתי ואיפה למדנו להסתיר כל-כך הרבה מעצמנו, שאנחנו עצמנו הפסקנו לראות אותנו באמת?
חולקת אִתכם הפעם שיר מתוך ספר שיריי "באמצע היום".
שהייתי רוצה שיעורר אותנו לחזור ולראות את עצמנו. ואת הסובבים אותנו.
לראות בחמלה. לראות באמת. לראות מֵעבר. לראות בִּפנים.
ואם גם אתם, כמוני, וכמו רבים ורבות לפניכם, רוצים ללמוד לראות אתכם מחדש, באמת, להסיר מעליכם את השכבות המכאיבות, החוצצות, המסתירות, ולגלות את היופי, החופש והשמחה שמחכים לכם מתחתיהן – בואו לחוות אתי את האפשרות המדהימה הזאת בסמינר "מאחורי המסיכה".
הוא מגיע שוב!
יום-הקסם המיוחד הזה, שבו תוכלו
- לפגוש את עצמכם אחרת לגמרי ממה שהכרתם
- ללמוד על "כוכב-החיים" שלכם ולהבין איך הוא משפיע על הבחירות שלכם ועל מהלך חייכם
- לטעום מן הטעם המשכר של חיבור עמוק לעצמכם, שאולי שכחתם שאפשרי בכלל
- לפגוש עוד אנשים כמהי-מודעות כמוכם, שמתגעגעים לעצמם ולמפגש של אמת עם אחרים
- להכיר קצת מן החומרים הייחודיים של שיטת "המצפן", שעוזרים לקסם הזה לקרות
- לשמוע עוד על מסלול "המצפן" ועל איך תוכלו להעמיק את חוויית הגילוי הזאת בחייכם ואפילו להפוך אותה למקצוע
אני שמחה מראש בשביל כל אחת ואחד מכם שיגיעו ליום המרגש הזה.
אין לכם מושג מה מחכה לכם.
לי יש…
וזה משנה-חיים.
לחצו על הקישור. הירשמו. ובואו.
סמינר מאחורי המסיכה, יום שלישי, 21.8.16, 16:00-22:00, מכון מופ"ת.
ועכשיו השיר. מדרכות. זהירות. עצוב.
******************************************
מדרכות
כל צעד
כמוהו כִּפסיעה חומקת לאחור
היא מְרימה
בהסתר
את ידה הימנית
(היא ימנית, כנראה)
להחליק שוב
בחשאי
את קוֻצת השֵעָר
המגלה את פניה
שלא יִראו
שלא יִראו
את החיוך שאין
את עפעפיה קרועי ההחמצה
את גומות הסבל
את קמטי הכִּסופים
המאמץ
הַוִתּוּר
לא תמיד היד מגיעה אל המצח
יש שהיא צונחת
בחִפָּזון קפוא
אל שולי הכיס
להִכנס אליו
לפני שיִראו
אבל קוֻצת השֵעָר…
ואז שוב
והאגן יתנודד
הסוּדר יישמט
הצוָאר יתעקל
הכתף תתעוֵת
והיד סוף סוף תגיע
כאן לעצֹר נשימה
אולי לא ראו
לחזֹר אל הכיס
להדק רכינה
עינַים לכביש
זה לא שנִגָר לה משהו
או לא מאֻרגן
תסתכלו
היא רק רוצה אהבה
ולא חושבת שמגיע
הרי לא יִתכן
לא יתכן
שאם יִראו
יִרצו
אז מוטב
היא חושבת
להמשיך למות
*********************************************************
אני מזמינה אתכם מעומק לבי להירשם לסמינר. אין הרבה כאלו. תשאלו את מי שכבר היו.
נרשמים כאן, נפגשים ב-21.8.16
נושמים חמצן חדש.
מגלים צפונות מרגשות מאין כמותן.
פותחים את הלב.
נתראה?
ארנינה