בלב חשוף

בלכתך ענבל פרח חי שאת כשהסברנו לאנשים שָם בקליפורניה את פֵּשר שמך התחייכו פניהם אל עומק הדיוק כשהֶראֵיתי לאנשים כאן ברמת-גן את זוהר חיוכך בַּאחרונות

פעמיים בשנה, מזה שנתיים ומחצה ועד יומי האחרון, זה יקרה לי. בעוצמה שאין לה מלים. החבטה האילמת של ההיתקלות באין-אחותי. הדמות המופלאה, שהיתה למיקי ולי

(רגע, מה עם בתכם??? וגם – ארבעה בנים… מה עם הבנות? טוב, נושא למסר נפרד… מזל שיש ארבע קושיות…). טוב, אז איך היה אצלכם? הגדה (= אמירה)

ילדונת אבודה היא נראתה כבת 4-5. מתוך מעבדת התיקון למכשירים סלולריים, שבה המתנתי לנס נוסף מידיהם האמונות של המוכרים, ראיתי אותה עומדת נכלמת בקצה המדרכה,

שבבים בקצה התרחקותי מִמֵּךְ מונח צער גדול על מה שיכולנו או אולי לא אז ומאז אגם הזכרונות שרק את ואני ידענו ניצב שומם בקרקעית הגבעות

"שאני אבין, כו-לם חייבים להיות מעורבים בכל תהליך קבלה של כל החלטה כדי שזה ייקרא שיתופי??? כי אם זה ככה – אז אני מתפטר!" זה

"שאני אבין, כו-לם חייבים להיות מעורבים בכל תהליך קבלה של כל החלטה כדי שזה ייקרא שיתופי??? כי אם זה ככה – אז אני מתפטר!" זה

הנדר האחרון? כשהסכנתי לָאור ראיתי שוב את הסורגים ושוב ניצבתי מן העֵבר הנעול תאֵבה לחופש ובמראָה מאחורי ניצבה שוב דמותְךָ לוחכת עדיין את מקדש מיניותי

בעוד כמה ימים שוב תתחלף ספרה בלוח-התיעוד המדומה של קיומי הזמני. ומכיוון שהמאגיה האנושית, עם כל יחסיותה – האשלייתית גם היא – פועלת ולו חלקית

רגע של אין-עברית… (השריטה הפרטית שלי, בעקבות יום העברית) לפני כמה שנים סיפרה לי חברתי (המצחיקה מאין כמוה) עֲדית בן-פורת על מפגש שהיה לה עם

חלק נכבד מתוך האנשים שמגיעים אלינו, כיחידים/ות, זוגות, משפחות וגם בארגונים, אומרים שהגיעו בגלל "בעיית תקשורת". אבל בעצם, ממש מתחת לרדאר, מסתתרת מציאות אחרת לגמרי,

איך להרגיע את הרוחות (בחוץ ובפנים…) כשהמציאות לא מתנהגת בדיוק כמו שרצינו… אמנם השריפות בחיפה ובשאר המקומות כבר מאחורינו (למי שלא נפגעו מהן…), אבל סערת-הרוחות

אשתף אתכם במשהו שבדרך-כלל רק מקורבי ולפעמים תלמידי יודעים עלי… במשך רוב חיי האמנתי שאני "לא יודעת לאהוב". למסקנה הכאובה הזאת הגעתי בעקבות שילוב קטלני

כל-כך הרבה פעמים בחיים אנחנו חווים את המציאות ואף מתארים אותה כ"אין לי ברירה". ואני תוהה, האם זאת אמת החיים שלנו? משאירה לכם למצוא את

כל-כך הרבה פעמים בחיים אנחנו חווים את המציאות ואף מתארים אותה כ"אין לי ברירה". ואני תוהה, האם זאת אמת החיים שלנו? משאירה לכם למצוא את

מה היה הדבר שהיפנט אותנו (לפחות אותי, אבל יודעת שאני לא לבד…) אל הגשש החיוור, ואל המערכון הזה במיוחד? בדיוק אותו דבר שמהפנט ילדים קטנים

מה היה הדבר שהיפנט אותנו (לפחות אותי, אבל יודעת שאני לא לבד…) אל הגשש החיוור, ואל המערכון הזה במיוחד? בדיוק אותו דבר שמהפנט ילדים קטנים

זה היה אחד הרגעים המכוננים בחיי. ישבתי על הספה האדומה בסלוני, לפני כארבע שנים, מהרהרת, שוב, באבא שלי. עד כמה הרחיקה לכת השפעתו הממגנטת על