מרחוק, מבעד לצעדיי המדודים, אני רואה אותה, קטנטנה, בוקעת מתוך ידו של אבא, פוצחת בהליכה, שמיד מתחלפת בריצונת, מבטה, כְּזה של דבורה החגה אל טרפה, מרוכז בַּפֶּרח שאליו תגיע בעוד נצח, שמלתה הלבנבנה, שריד לסוף-השבוע שזה עתה התפוגג, נוצצת באור היקרות של השמש המפציעה, והיא שועטת מעדנות אל אוצרה. בִּקצה מבטי, הפוסע עתה על פניה, … המשך לקרוא אבא עם שתי ילדות (או – על כוחו של "מה יגידו…")