לא להקשיב לעצמי. זה היה הסינדרום, גם הפעם. אמנם בווריאציה מאד מינימליסטית יחסית לעבר, אבל זה שהשארתי אותן בארון בארץ המשיך לשגע אותי חצי מהטיסה (ועכשיו כותבת לכם כבר מקליפורניה, בביתה של אחותי, אחרי כל זה…). גם כשראיתי את כל האנשים אחר-כך, בתור, או בתוך המטוס, או ביציאה, בחנות, ובתור במדינות האחרות, הן לא ממש … המשך לקרוא הנעליים האדומות – יומן-מסע ממבט מצפני