כן, או-טו-טו סוף-שנה. וואי, איזו שנה…
והבנתי שדווקא בגלל הקורונה, יש כמה הרהורים שאני רוצה לחלוק איתכם/ן, וממש אשמח לשמוע מכם/ן אם הדברים נגעו בכם/ן ואיפה. (אפשר ורצוי להגיב).
מבט (אחר?) על הקורונה
מה משותף בין אחד האירועים הגדולים שידעה ההסטוריה האנושית (קורונה, לא בבל…), לבין כל שאר האירועים…?
שגם לגביו, כמו לגבי כל אירוע שהוא (גלובלי, משפחתי, אישי, מה שתרצו), יש לכל אחת ואחד מאתנו דעות.
פשוט.
וזה עצמו – העובדה שלכולנו יש דעות שונות – הוא הדלת לשלוש (וחצי) הנקודות שבהן אגע היום, שהן-הן בעיניי מקור הסבל האנושי, מזה אלפי דורות, ולא האירועים כשלעצמם: אשליית הנפרדות; פחד ה"אין מספיק לכולם"; תעתוע ה"בסדר/לא-בסדר".
במלים אחרות – בבל.
"עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית י"א, פסוק ט').
איך נוצרה הבבל הזאת?
מבלבול בין שפות (קרי, דעות), שלכאורה הופך חלק מן הדוברים אותן ל"צודקים", ועל-כן מצדיק האשמות, ריחוק, עונשים ומלחמות כלפי מי ש"אשמים".
כן, הכל כבר קרה, רק התרכיז התעצם הפעם, בשל הגלובליזציה ותקשורת ההמונים.
ואיך הועבר ומועבר אלינו הידע המְפַלֵג הזה? דרך מורשת הפטריארכיה ה(לא ממש)חביבה. כלומר, באמצעות כל החומר התודעתי, החברתי, המנטלי והרגשי שמוביל את העולם האנושי מזה כמה אלפי שנים (ומתוך כך משפיע גם על עולם הטבע והחי).
למען הסר ספק – לא מדובר בהאשמה כלפי גברים; ההסטוריה של הטראומות האנושיות התגלגלה כך שגברים הובילו מהלכי מלחמה והשתלטות בעולם, אולם ההשפעה של אלו פעלה ופועלת נגד גברים לא פחות מאשר נגד נשים, ילדים, מיעוטים ו… כולנו.
איך? הנה הם שלושת מרכיביה של בבל המודרנית:
1. אשליית הנפרדות
המסיכות שאנחנו אמורים לעטות על-פי חוק – הן רק מופע חיצוני של מגמת שליטה בהמונים, הנמשכת בהצלחה מבעיתה מזה דורות. אמנם יש טוויסט מעניין בעלילה מבחינת המסר שמשתמשים בו הפעם, שלפיו אנחנו מְגֵנִים אלו על אלו. נייס.
אבל…
האמצעים לא השתנו! היטב למדנו לצאת נגד כל מי שלא חושב או פועל כמונו.
את לא עוטה מסכה? איזה אדם נוראי את!
את כן עוטה מסכה? פחדנית!
כך או כך, מישהו כאן "לא-בסדר" (הכלי האולטימטיבי להנצחת הנפרדות והאיבה), אז בואו נעשה עליהום עליו.
אתה כן בעד חיסון? מטומטם.
אתה לא? מפגר.
וזה כשהשיח הוא עדיין ללא שימוש בגוף. "רק" אלימות מילולית…
את מפגינה בבלפור? שמאלנית מסריחה.
את בעד ביבי? סתומה.
עכשיו תחליפו את הנושא, ותראו איך השיח הזה מצוי כמעט בכל מערכת יחסים שהיא. ככה. בדיוק עם המטענים האלו. גם בתוך המשפחה, ברור.
ואני שואלת – האם זה העולם שבו אנחנו רוצים ורוצות לחיות? זה מה שהיינו רוצים להעביר לדור הבא (שכבר ספוג בזה…)?
2. פחד ה"אין מספיק לכולם"
אימת ההישרדות הכלכלית, למשל. שכמובן מוחרפת שבעתיים דרך הַסְגָרים המתחדשים. קשה, קשה להכיל את המצוקות הנוראיות של מאות-אלפים בקרבנו, כשעוד ועוד מגיעים לפת-לחם.
אבל, חבר'ה, לפני הקורונה היה באמת כזה טוב לכולם/ן???
מה זאת ה"שגרה" שכה מתגעגעים/ות אליה? כן, גם לי חסרים מאד בתי-קפה, תיאטרון, הסינמטק, מה לא.
אבל…
כמה תחרות, איבה, השפלות, אי-פרגון, חוסר-הערכה וכו' וכו' היו והינם מנת חלקם של כה רבים, במשך דורות??? כמה הכניסו לנו לוורידים את המחשבה שיצר לב האדם רע מנעוריו? כמה לימדו אותנו להאמין שאין מספיק לכולם, ולכן צריך להילחם במקום לשתף-פעולה?
כיום, כשניצוּל המשאבים הטבעיים והאנושיים אכן הגיע לשיאים שההסטוריה לא ידעה כמותם, ועצם קיומו של כדור-הארץ שלנו מוטל בספק, במקום שנתמקד בשינוי רדיקלי של תרבות הצריכה – והצרחה – שלנו, מסיתים אותנו אלו נגד אלו בעזרת… מסכות.
שכמובן, עטויות גם במאבקים פוליטיים עתירי-שנאה, למה לא, בהזדמנות זו.
ואני שואלת – האם זה העולם שבו אנחנו רוצים ורוצות לחיות? זה מה שהיינו רוצים להעביר לדור הבא (שכבר ספוג בזה…)?
3. תעתוע ה"בסדר/לא-בסדר"
אילו זכרנו את הטבע האמיתי שלנו. את התום. האחדות. האכפתיות. השמחה.
כמה אחרת יכול היה הכל להיות.
אבל…
כיוון שמיום היוולדנו אנחנו חשופים/ות להמצאה ההזויה הזאת, שאומרת שיש בכלל דבר כזה "בסדר" ו"לא-בסדר", ואין לנו ברירה אלא ללמוד לשחק את המשחק של ה"גדולים" – פשוט כדי שיטפלו בנו (אחרת לא נשרוד), האמונה המתעתעת הזאת ספוגה בתאים שלנו כה עמוק, שלמרבית האנושות אין אפילו מושג שהחיים שלנו לא חייבים להיראות ולהתנהל ככה.
זאת ועוד – בגלל שהקִטלוּג הזה, ל"בסדר/לא-בסדר" הוא כל-כך מהיר ויעיל, אנחנו ממשיכים לצרוך אותו מבלי להבחין בכך, שהמשחק האכזרי הזה נמשך כדי לוודא שנשמר ואף נעמיק את הנפרדות, את חוסר-האמון, את האו-או, את תרבות הפרסים והעונשים, את השליטה בנו של בעלי-סמכות (במשפחה, בקהילה, בארגונים, בשלטון…).
ואני שואלת – האם זה העולם שבו אנחנו רוצים ורוצות לחיות? זה מה שהיינו רוצים להעביר לדור הבא (שכבר ספוג בזה…)?
לי התשובה ברורה. ואני חולקת אותה עם כל מי שמסתקרנים אליה, מזה 30 שנה.
לא. לא לָעולם הזה פיללנו.
מה שאנחנו רוצים/ות ויכולים ליצור הוא עולם חדש, אחר באמת, המושתת על האוצרות המהפכניים, החיוניים והמעשיים של המודעות המקרבת הלא-אלימה (ו"המצפן" בעקבותיה).
(עוד על כך בפעם הבאה…).
שנה אזרחית מקרבת לכולנו,
ארנינה
2 תגובות
תודה ארנינה, על התזכורת לשנה החדשה ובכלל, על מה אנחנו רוצים באמת, מה הטבע האנושי המולד שלנו, על מה ולמה הורחקנו/התרחקנו ממנו, על הבחירה רגע רגע שזה יכול להיות אחרת🙏🙏🙏תודה ושנה אזרחית רוויה בטבע האנושי שלנו, בחיבור, בטוב, באמפתיה. אמן
תודה, סמדר על דברייך. אמן לברכתך! 🙏