תזכורת למי שיצאו איתי לדרך בשבוע שעבר
ו/או מסתקרנים להצטרף עכשיו –
השאלה
"באיזה עולם אני רוצה – או הייתי רוצה – לחיות?"
היא הראשונה מתוך 5 שאלות ההתעוררות
הכלולות בתהליך ההתמרה והשחרור של "המצפן".
והִזמנתי אתכם/ן כאן למיני-ניסוי = מסע קטן (ואולי גדול)
איתי ועם עצמכם, אחת בשבוע, שבו תוכלו לטעום מן הקסם
שבשאלות האלו, ואולי – אמן – אפילו להצליח מדי פעם להיעזר בהן.
(אם רוצים/ות להעמיק – תוכלו לקרוא את החלק הראשון כאן>>>).
תזכורת לתרגול-הפתיח שהצעתי לקראת הצלילה הראשונה
1- כתבו לעצמכם/ן סיטואציה חוזרת (לא כייפית).
2- הכניסו לתיאור גם את המחשבות ו/או השיפוטים
הרגילים שלכם על אותו אדם.
3- ושאלו את עצמכם שאלה אחת, לכרגע –
והיא שאלת־ההכנה הראשונה בתהליך שלנו:
האם אני רוצה שהמצב הזה יימשך ככה עד סוף חיי?
~
תזכורת נוספת –
בתוך תודעת ה"בסדר/לא-בסדר" – מהם שני
האוטומטים שהכי־הכי הפנמנו במהלך חיינו
כשאנחנו לא מרוצים/ות ממשהו שמישהו/י עשה?
1- לשפוט ולהאשים (את האדם/'האויב')
+
2- לְצַפּות ולדרוש (שהם ישתנו)
למרבה האירוניה, הייאוש, הטרגדיה, מה שתרצו –
השיטה הזאת לא הוכיחה את עצמה.
לפחות לא בעיניי…
כאן – תרכיז מתוך ה"אני מאמינה" שלי –
אפילו ולמרות (ודווקא) בתוך ההמולה המתעצמת
של אירועים, קונפליקטים, שברים, התפרקויות,
אני עדיין מאמינה שיש בידינו ליצור מציאות אחרת –
למרות ההתניות, והפחד, וכל האוטומטים של תודעת
ה"בסדר/לא-בסדר" שכבר הפנמנו – בעיקר בשם הצורך
להשתייך, שפעמים כה רבות משכיח מאתנו
את החיבור לאמת האנושית שלנו.
ועכשיו נצלול לשאלה ה-1 עצמה
ואני מוסיפה סייג קריטי לשאלה.
כי אם נסתפק ב"באיזה עולם אני רוצה –
או הייתי רוצה – לחיות", המוח שלנו בקלות
יילך לאוטופיה = עולם שבו:
– היא/הוא (לא משנה מי) רואים אותי
– ילדים/ות (בעיקר שלי…) מתנהגים יפה
– אמא שלי מבינה אותי
– הוא (לא משנה מי) יושב בכלא
– אין מלחמות
וכו' וכו'.
מה המשותף לכל המשאלות האלו?
שהן מסתכלות רק על מה האחר/הצד השני
אמור לעשות או להיות.
ואילו אם נבחר להתנהל בתודעה של אי-אלימות,
אנחנו נוסיף 2 כוונות מודעות:
1- לקחת בחשבון שזה המצב (כל מציאות שאיתה
יש לי קושי, כלומר, לא האידיאלית)
2- לקחת בחשבון את שני הצדדים (ולא רק מה
שצד השני "צריך" לעשות או מה אני רוצה להרגיש)
כך למשל:
דוגמא 1
– במצב שבו בן-זוגי (או בת-זוגי) לא רואה אותי,
לא סופר אותי, מעצבן, לא משנה מה…
ברוררררר שאני רוצה ההיפך.
אבל…
בהינתן שזה המצב – באיזה עולם אני רוצה לחיות?
ואז, למשל:
אני רוצה לחיות בעולם שבו, כשיש קונפליקט/אי-הבנה
/כעס/עלבון – שני הצדדים מצליחים להקשיב ולראות זה את זה.
~
דוגמא 2
אם אני רוצה עולם שאין בו מלחמות, אבל כרגע יש…
אז…
בהינתן שיש מלחמות – באיזה עולם הייתי רוצה לחיות?
בעולם שבו כשיש מלחמה, שני הצדדים רוצים למצוא
דרך להתקיים ביחד / שני הצדדים מוכנים לדבר /
שני הצדדים… וכו'.
יש???
~~~
העיקרון המאד לא מובן מאליו הוא, שאני בוחר/ת
שלא להתמקד רק ב"לא-בסדר" של הצד השני.
איך אצליח?
אני אזכיר לעצמי שגם שם, במקום שמתנהל
כל-כך אחרת מאיך שאני רוצה או מאמינה,
עדיין – יש אנוש.
אני אמנם לגמרי לגמרי לא מסכימה עם מעשיו/דעותיו,
אבל בבסיס הכל, בדיוק כפי שהייתי רוצה
במצב ההפוך (שבו כועסים עליי) –
אני רוצה לחיות בעולם שבו לשני הצדדים
(או כל הצדדים) יש מקום זהה בחשיבותו.
זה האתגר התודעתי, נפשי, רוחני, ואף פיזיולוגי,
של להתעקש על התודעה הלא-אלימה.
כי כל עוד אני ממשיכה לחשוב ש -יש משהו
או מישהו שהם "באמת לא-בסדר" –
אני עדיין נתונה בתוך חוקי המשחק הישן.
~
כמובן שאין כאן ציפייה סמויה שתסכימו איתי.
לא. ממש לא.
כן יש כמיהה. ענקית.
כי אני כל-כך, כל-כך מאמינה בדרך הזאת.
כל-כך רואה את הנסים שהיא מולידה.
ואני יודעת, יודעת, יודעת, כמה קשה
למוח שלנו להסכים להיפתח אליה.
כי לכאורה, הקרקע נשמטת.
כל מה שמוכר – לא עובד?
אז מה ייתן ודאות?
נו, זה שם המשחק הלא-פשוט הזה,
חברות וחברים…
וזה שרוב האנושות עדיין לא שם
לא אומר שזה לא אפשרי.
~
מה איתך?
מדבר אליך/אלייך???
אם כן, וגם יש לך אנרגיה להכניס את זה לחייך,
הנה הזדמנות לתרגל.
- גש/י לפתיח שכתבת.
- התבונן/י על המקרה. במיוחד על השיפוטים
והציפייה מאותו אדם. - האם יש בך, רגע, רצון ויכולת להיזכר
שגם מאחורי המעשה/מעשים של אותו אדם
מסתתר אנוש? - שמאחורי הצרחה שלו – יש צורך?
- אם כן, שאל/י את עצמך –
בהינתן שזה המצב. ואני רוצה לקחת בחשבון
את המציאות כפי שהיא + לקחת בחשבון
גם את האדם (המעצבן…) הזה…
אז באיזה עולם אני רוצה או הייתי רוצה לחיות?
ותן/י לזה לחלחל לתאים שלך.
זה לא פשוט.
אבל זה כשלעצמו כבר יכול להפחית את מידת הכיווץ
שאת/ה חשה רק מלחשוב על האדם הזה.
והרי זה מה שרצינו, לפחות כצעד ראשון
לעבר יצירת מציאות אחרת, לא…???
~
המשך יבוא.
ארנינה
~~~~~~~
למי שהתעניינו במפגש שהיה עם איה כספי,
שהדגימה כיצד אפשר לחיות בעולם שבו ניתן
לקיים שיח לא־מתלהם בעיקר עם א/נשים
שחושבים אחרת מאתנו במישור הפוליטי –
הנה כאן הקישור להקלטת המפגש.