אז מה היה לנו?
קאטו, סנאטור רומאי, שנתן לי השראה בכך ששב והשמיע את המנטרה שלו, "בכל מקרה, אֶת קַרְתָּגוֹ צריך להרוס", באומץ ובנחישות, עד שהתממשה.
לצפייה בהקלטה של חלק א' – היכנסו לכאן
התייחסות לסוגיית הפחד – שאין לדעת אם קאטו בכלל נזקק להתגברות עליו – אבל רובנו כן. ולכן הסתכלנו על תהליך-קאטו, שמדריך אותנו איך לפעול למרותו.
לצפייה בהקלטה של חלק ב' – היכנסו לכאן
נכנסנו להדגמה של התהליך.
לצפייה בהקלטה של חלק ג' – היכנסו לכאן
להאזנה וצפייה בחלק ד' (הנוכחי) – היכנסו לכאן
מה עושים/ות עכשיו?
שואלים את עצמנו – מהן הפעולות שאנחנו יכולים/ות לעשות, כדי לנסות למלא את הצורך או הצרכים שזיהינו בשלב הקודם. אגב, אם הופיעו צרכים שלכאורה סותרים – העבודה פשוט ממושכת יותר, כי היא דורשת הקשבה עמוקה לכל אחד מן הצרכים בפני עצמו, ואז לחפש אסטרטגיה שתוכל למלא כמה שיותר מבין הצרכים השונים.
למשל, בדוגמא שעבדתי איתה בפרקים הקודמים, הגעתי למסקנה, שמאד חשוב לי לחיות את האמת שלי. מתוך-כך הגעתי לחיפוש אסטרטגיות, בעולם הממשי, שיעזרו לי לקדם את מימוש הצורך הזה. ו – מה שאתם/ן קוראים וקוראות בימים אלו הוא בדיוק תוצאה של תהליך-קאטו מעין זה.
כלומר, למען הדיוק ההסטורי, כפי שהזכרתי בפרקים הקודמים, לא היה לי כאן פחד גדול. רק "חשָשוֹן" קטן, שמא העומס הפתאומי של מסר-אחר-מסר, במשך 4 ימים רצופים, עלול להעיק על חלק מן האנשים ואפילו להרתיע אותם מלהישאר איתנו בקשר. לכן, במיני-תהליך-קאטו שעשיתי עם עצמי הכרעתי לטובת האומץ. כלומר, ארבעת המסרים שקיבלתם/ן ממני בימים האחרונים, הם התולדה הישירה של תהליך-קאטו שעשיתי לפני-כן עם עצמי.
למה התהליך הזה כל-כך יעיל?
כי הוא מאפשר את ההרס (המודע) של המבנים האוטומטיים של הפחד, את ההתחברות העמוקה לעצמנו וליכולתנו לבחור ואת המעבר מן ההבנה הרגשית לעשייה.
איך ההרס (החיובי) קורה? ככל שאני מכניסה יותר ספק (בעזרת השאלות), ולא מוותרת, כך אני הורסת בהדרגה את התבנית המוכרת, העתיקה, שהתודעה שלי התרגלה אליה. אני הורסת את המבצר המרדים של ההרגלים המנַוונים. אני הורסת את אשליית הביטחון, שכל הדפוסים שלי ניזונים ממנה וממשיכים להזין בה את המוח שלי.
למשל, המחשבה "אנשים יירתעו", או "ישפטו אותי" וכד' – הרי היא ניזונה מסיפורים שהתודעה שלי מכירה עשרות ומאות שנים. בדיוק כמו שילדים אוהבים לשמוע אותו סיפור שוב ושוב ושוב, מפני שהמוּכָּר מרגיע אותם (לא פעם עד כדי הירדמות…), כך התודעה שלנו – כמו ילדה קטנה, היא צריכה להיאחז במשהו, שבעזרתו היא נרגעת (ונרדמת…). ואת זה בדיוק צריך להרוס.
כי כדי שמשהו חדש ייוולד – משהו ישן צריך למות. אין הנחות סוף-עונה.
וזה גם מה שעשיתי במשך שנים, בעמל רב ועם הרבה מהמורות ואתגרים בדרך: התבוננתי פנימה ולמרות הפחד הסכמתי להרוס מבנים מבוצרים בתוכי. וכך הגעתי עד הלום בהרבה יותר שמחה וחופש מאי-פעם.
אגב, אם זה מפחיד מדי – אתם/ם כמובן מוזמנים לעצור כאן. 🙂 (מאוחר מדי…).
לכן הפעם, במקום נאום קרתגו, יש לי נאום אחר… נאום התשוקה שלי
ליצור.
לכתוב.
להופיע.
להשפיע.
לגעת באנשים.
להיות משמעותית.
לחגוג כמה שיותר מן האני שלי.
לדעת שהבאתי את עצמי לכלל ביטוי.
כל פעם שאני שבה ושואלת את עצמי – מה באמת-באמת אני רוצה בחיים האלו, אני חוזרת לאותם דברים. הניסוח טיפה משתנה, אבל המהות נשארת. במשך שנים רבות אמרתי רק חלקים ממנה, וגם זה לא בהכרזות פומביות מדי (היה בי הרבה יותר פחד). כיום אני ממש-ממש פחות נזהרת.
ולזה בדיוק אני מזמינה כל אחת ואחד מכם/ן.
למצוא את (נאום) קרתגו שלכם/ן – ולא לוותר עליו!
ובאותו עניין – היום, יום חמישי ה-20.6, אחר-הצהריים, יש לי הזדמנות לממש את רוב חלקיה של התשוקה הזאת שלי. מתי? כשאנחה את מפגש "למה לי תקשורת מקרבת?". שבו אפעל בשם ולמען התשוקה שלי. ובעודי עושה זאת – אני מקווה גם להיות השראה לכל מי שיבואו וללוות אותם בתהליך ההתחברות-מחדש לעצמם ולנאום קרתגו שלהם…
אז אם גם לכם/ן במקרה מתאים להגיע, אז נוסף על כך, שתשמעו דברים שיכולים לעשות מהפך בחייכם/ן – אתם/ן גם תעזרו לי לממש את תשוקתי… 🙂
קבענו להיום ב-17:00??? בסדנת "למה לי תקשורת מקרבת?" ההרשמה – כאן
ארנינה
נ.ב.
אם לא היום – יש לנו עוד הרבה הזדמנויות להיפגש בעתיד הממש-קרוב (וגם הרחוק יותר…).
הכל מפורט כאן בקישור.
מזמינה אתכם/ן מכל הלב – למפגשים מְשַנֵי-חיים!