עד היום, אחרי 22 שנה (!) שאני שוחה עמוק בָּאוקיינוס של המודעות המקרבת, ופגשתי, הדרכתי, אימנתי, ליוויתי באמת אלפי א/נשים, אני לא מפסיקה להידהם ולהתרגש מן העוצמה הפשוטה שיש ל"כלי" הזה.
כמעט ללא יוצא מהכלל, לכל אדם שבא במגע עם תקשורת מקרבת (בכל מקום בעולם) קורה משהו. לא תמיד המשהו הזה ממשיך להיות חלק מחייו, כי כדי שיתרחש שינוי מתמשך, בעקבות המפגש עם חומר שמאד לא דומה לאיך שהמוח שלנו רגיל לחשוב – נחוצה הטמעה של החומר המהפכני הזה לאורך-זמן. אבל גם בפרק-הזמן המסוים, שבו אותו אדם פוגש את המודעות הזאת, משהו מחלחל אל קרבו ועושה שינוי.
וזה הדבר שקרה גם לדניאל (כמובן שם בדוי). הוא הפסיק לעשן אחרי 4 שעות בלבד, שבהן נחשף לאופן-החשיבה הכל-כך שונה, של תקשורת מקרבת. איך ולמה זה קרה לו? נתחיל רגע לפני…
מהו שדה-המוקשים הסמוי, שבו כולנו מהלכים מבלי-דעת?
בתקשורת ובמודעות הרגילות אנחנו כמעט אף-פעם לא עוצרים ולא שואלים שאלות. בוודאי לא שאלות שמנסות באמת להבין.
כן, אנחנו כמובן אומרים המון "למה?!?!", אבל ה'למה' הזה הוא כמעט תמיד מאשים, משתומם, כועס, נעלב. לא – מתעניין, סקרן, פתוח, גמיש. (ארחיב על סוגיית ה'למה' באחת הרשומות הקרובות).
אז למה אנחנו לא עוצרים? (חחח).
כי נולדנו לתוך עולם, שבו הכל כבר ידוע. פגשנו תבניות יצוקות-מראש, שמסבירות לנו – מבלי שאפילו נצטרך לשאול – כל התנהגות אנושית שהיא.
לא זו בלבד, אלא שהתבניות היצוקות האלו גם מקטלגות בשבילנו את כל ההתנהגויות האפשריות. וכדי באמת להקל עלינו לגמרי, הקִטלוּג הזה הוא קל-מאד לעיכול: יש בו בסך-הכל שתי אפשרויות, שמסבירות כל התנהגות אנושית – 'בסדר', ו'לא-בסדר'. זהו.
אה, ויש גם בונוס: לנו, בני ובנות החברה הנאורה, היודעת, הלוגית, יש גם כלים, שגם הם כמובן ידועים מראש, איך להגיב כשמישהו מתנהג לא-בסדר ואיך לחנך אותו להיות בסדר: אנחנו נעניש אותו.
ועשינו זאת מאות ואלפי שנים לפני ואחרי השכלול האולטימטיבי של האינקוויזיציה (שמבחינתה היהודים, מעצם היותם יהודים, היו 'לא-בסדר'. שעל זה כידוע, מגיע לא רק עונש, אלא גם גירוש. ואני לא מדברת פוליטיקה. עדיין).
אז כל מה שנותר לנו, הנולדים אל תוך החברה שזו המודעות שלה, הוא להיכנס לתלם ולהמשיך לתפעל אותו:
- להכיר את התבניות האלו, על החוקיות הפשוטה שלהן (ואת זה כבר עשינו מזמן מזמן, מן הרחם ועד בית-הספר, ועד בכלל…)
- לסגל את עצמנו אליהן (מזמן וכל הזמן)
- לכבות את להבת הסקרנות בתוכנו, כי תמיד נקבל אותו הסבר ברור והגיוני (הדבר הוא או 'בסדר', או 'לא-בסדר')
- ולהגיב לכל סיטואציה שהיא על-סמך המידע המקוטלג (שניזון מן העבר ומשליך אל העתיד, כי הכל כבר היה ויש לנו חוקים איך לנהל אותו)
- זהו.
ואם בטעות עולות בכם/ן שאלות הזויות, כמו אלו שכאן בהמשך, צַפּוּ לתשובות הזויות לא פחות:
- מה זה משנה אם הקטלוג הזה הוא פשטני (כי הוא לא לוקח בחשבון מיליארדי ניואנסים, מצבים ואפשרויות)? העיקר שהוא משרה ודאות, ובמהירות (=המוח לא יכול לשאת מצבי אי-ודאות, שלכאורה מהווים סיכון הישרדותי. לכן אנחנו "יודעים" מי לא-בסדר ויש לנו כלים להתמודד עם זה).
- מה זה משנה אם הוא אכזרי?(כי תמיד, אבל תמיד, מישהו מפסיד ו/או נענש. וזה לא תמיד האחרים…). העיקר שזה מייצר סדר ובהירות (=חוסר-סדר מכניס אי-שקט. סדר עושה שקט).
- מה זה משנה אם הקטלוג הזה בכלל לא תואם את הטבע האנושי האמיתי? (כי הוא מניח ש"יצר לב האדם רע מנעוריו", שכל מה שצריך זה לרסן את יצריו האפלים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים רכים, שאנחנו מופקדים על אילופם, סליחה, על חינוכם – כדי שחס וחלילה לא ייסטו מדרך הישר, כלומר, לא יסבלו). העיקר שהוא משקיט פחדים ונותן תחושת ביטחון, בכך שהוא מְתַחזק את הקיים ומתווה מסלולי התנהלות (מה בסך-הכל רצינו? שהילדים שלנו, כלומר אנחנו, יהיו מקובלים. זה שיצרנו תמונה מטושטשת, שלא לומר מעוותת, של הטבע האנושי – למי אכפת? העיקר שאנחנו מבינים מה לעשות).
- מה זה משנה אם הקטלוג הזה לא באמת הוכיח את עצמו? (כי אם כו-לם מנסים שיהיה לנו טוב, אז למה יש, עדיין ואפילו יותר, מצוקות, מחלות, מלחמות, התאבדויות, גירושין…?)
- מה זה משנה אם הקטלוג הזה מייצר דורות של אזרחים צייתנים (ומתים, שאולפו שלא לחרוג מן "הסדר הטוב", שלא לחשוב באופן עצמאי, שלא להיות בקשב לעצמם). העיקר שהוא מאפשר למי שאוגרים כוח, לשלוט על אחרים באמצעות פחד, אשמה או בושה, ולשמר את הישרדותם הפרטית בעולם הולך ומתכלה.
יש כמובן עוד אינסוף פרדוקסים עצובים, אבל הבנתם את הנקודה…
מה הסוד הגואל?
לעצור. ולשאול. זהו.
איך אמר הלל הזקן? זוהי כל התורה כולה על רגל אחת. ואידך זיל גמור (את השאר – לכו ולִמדו).
הסוד הפשוט והמהפכני של תקשורת מקרבת הוא תפישת-העולם שהיא מציעה לגבי הטבע האנושי. שמתוכה נגזר אופן התנהלות שונה מאד מן המוכר, המוביל לחוויית-חיים שונה לגמרי, בפנים ובחוץ.
תפישת-העולם המקרבת איננה נופלת בְּפַח ההתנהגויות החיצוניות ולא נסמכת על הקִטלוּג העתיק של 'בסדר- לא-בסדר'. היא מכוונת את המבט למקום אחר. חדש-ישן. פנימה. אל תוכנו. אל המורכבות האינסופית של כל אדם באשר הוא. אל עולם המניעים העמוקים, הנסתרים והאנושיים-מאד, ששוכן בקרב כל אחת ואחד מאיתנו, שרובנו המכריע, במקרה הטוב בכלל לא זוכרים אותו, ובמקרה היותר שכיח כלל לא יודעים על קיומו. ושרוב העולם בכלל לא מתייחס אליו כאל גורם-מפתח באנושות. עולם הצרכים.
הנחת-העבודה הבסיסית, המקיפה, ההומניסטית, של תקשורת מקרבת היא, שמאחורי כל פעולה שלנו מסתתר איזשהו צורך.
אני חוזרת.
בבסיס כל פעולה שלנו, קטנה כגדולה, יומיומית או חריגה, נעימה או לא-נעימה, מונח צורך. מכאן נולדה המנטרה שלי – "מאחורי כל צרחה יש צורך".
כי "לעשות דווקא", ולהכאיב, ולהתעלם, ולתקוף – כל אלו הם לא צרכים. הם צרחות. הם הדרכים האומללות שלנו להביע את הכאב הפנימי, שאנחנו חשים כאשר לא מבינים אותנו, או לא מקשיבים, או לא רואים אותנו בכלל (לפחות בחוויה שלנו).
כלומר, כשצורך כלשהו שלנו, כמו להיות מובָנים, מוקשבים, נראים, רצויים, מחובקים, מוכלים – לא מתמלא.
וכיוון שהעולם (באמצעות המבוגרים שבו) התייחס אלינו דרך הראייה העתיקה של בסדר לא-בסדר (בעיקר לא-בסדר, כדי שנלמד איך להיות 'בסדר', וכך לסבול פחות בעתיד…), למדנו שאין מקום למי שאנחנו כמו שאנחנו.
וכך למדנו להסתיר יותר ויותר חלקים מן ה'אני' המהותי שלנו, לא רק מעיני המבוגרים, אלא גם מעינינו שלנו. אימצנו לעצמנו דרכי-התנהגות ותגובה שמופעלות מתוך מחנק, חוסר-אונים וייאוש, והתנתקנו לגמרי מן העולם העשיר, המפעפע, המתלבט, שוחר-הקִרְבה, הסוער, השליו, שממשיך לחיות בקרבנו.
טוב, מה השאלה שדניאל שאל?
דניאל, באחד ממפגשי-ההיכרות עם תקשורת מקרבת, נחשף, לראשונה בחייו, לרעיון המהפכני, שמתחת לכל פעולה שלנו קיים צורך אנושי כלשהו, שבין אם אנחנו מודעים אליו או לא, הוא המניע, מכתיב, מוביל ומייצר את כל מה שאנחנו עושים בכל דקה בחיינו.
הוא יצא מן המפגש נסער, מבולבל ונרגש ביותר והדליק לעצמו סיגריה. בתוך בליל-המחשבות ששטף אותו, הוא שאל את עצמו שאלה אחת בלבד, שלמרות פשטותה האלמנטרית, היא היתה חדשה לחלוטין לרפרטואר הקיומי שלו עד אותו יום.
מה אני רוצה? מה הצורך שלי, שגורם לי לעשן סיגריות?
והתשובה הדהימה גם אותו (הוא סיפר לי על כך כעבור שבועות אחדים, כשהגיע לקורס יסודות התקשורת המקרבת…).
דניאל גילה, שהוא מעשן מתוך הצורך להיות עם עצמו.
וואו. וואו גדול.
כי עד אז הוא ידע לתת את ההסברים היותר מוכרים – מעשנים בגלל החבר'ה, כדי להשתייך, כדי להירגע. וההסבר שעלה מתוך פנימיותו היה לו ממש הלם. הוא לא העלה קודם לכן בדעתו, שהצורך הזה בכלל קיים בו.
והפלא הבא התרחש דקות ספורות לאחר הגילוי: דניאל כיבה את הסיגריה. והפסיק לעשן.
הוא הבין, שכדי להיות עם עצמו – הוא לא זקוק לסיגריה!"
סוף סיפור.
רוצה גם??? יש לך 3 הזדמנויות השבוע לחוות את הקסם הזה, 2 מהן בחינם!
אני מקווה שמשהו בדברים נגע בך. כי ככה יהיו אתי עוד אנשים בדרך הזאת… שפגשו אמת, ננגעו, ורוצים עוד. זה בכל אופן מה שקרה לי, כשאני פגשתי לראשונה את תקשורת מקרבת. הרגשתי אמת, רציתי עוד. וזה היה לפני 22 שנה, זוכרים??? ועדיין לא עבר לי… להיפך…
אז אני ממש מתרגשת, שאני יכולה להציע את כל השפע הזה. וממש בקרוב-קרוב.
כי יצא ככה, שלתוך שבוע אחד (שמתחיל ב-17.11) התקבצו להן שלוש הזדמנויות, שבהן אוכל לחלוק אתכם את הידע המופלא הזה. ואת או אתה – אם תהיו שם – עשויים לחוות איך השיקוי הזה זורם היישר לתוך לבכם ומחולל שינוי (וריפוי) – בכם, בראייה שלכם את עצמכם, בהבנה שלכם את האחרים, ביחסים שלכם, בחייכם.
רוצים/ות?? הכל כאן:
ביום שני 18.11, 17:30-21:30, בתל-אביב
מפגש פנים-אל-פנים, אתי ועם כל מי שיהיו שם, לערב מרתק של "למה לי תקשורת מקרבת?", שבו תוכלו לשמוע, להבין ולחוות לעומק את הדברים שכתבתי כאן, והרבה יותר מזה, ותוכלו להעלות כל שאלה, התלבטות, סוגיה שלכם לגבי מערכות יחסים בחייכם ולקבל עליה מענה והכוונה. ההרשמה – כאן
הדרך המקרבת מדברת אל לבכם? זה הזמן והזה המקום. תשמעו במפגש שלנו גם על קורס יסודות האהוב שלנו, ותוכלו לראות אם ומה הצעד הבא שלכם, שיכול לחולל את השינוי המיוחל בחייכם. המפגש הזה הוא בתשלום – אמנם סמלי יחסית למה שתקבלו, אבל לא חינם (כי יש הוצאות על המקום, על החומרים, אתם יודעים איך זה…).
ביום שלישי, 19.11, פעמיים כי טוב! וכולו חינם! ו – הכל במחשב הביתי שלכם! (שיחה אינטרנטית).
- בין השעות 18:00-19:00 – אני נותנת הרצאה במסגרת הכנס הווירטואלי הישראלי להובלת קבוצות וסדנאות. גם אם אתם לא מנחי קבוצות – אני צופה שיהיה לכם מאד מעניין. כי אני אדבר על "איך לנווט בין מה שקורה לי בפנים – לבין המציאות, כדי להיות במיטבי בהנחיה?"
אם רק תחליפו את המלה "הנחיה" במלה "חיים", תקבלו שורת-מחץ ותראו כמה היא רלוונטית לכל אחת ואחד מאתנו, בכל מיני מצבים… נסו ותיווכחו. הכנס הוא, כאמור, חינמי, ומתנהל בהרשמה מראש בלבד. הנה שוב הקישור. - בין השעות 20:30-21:45 אני משוחחת על סוגיות בהורות ובזוגיות – לקראת קורס הורות מקרבת, שייפתח בחודש הבא בבאר-שבע. נושא השיחה הפעם – "למה כל-כך קשה לנו עם מאבקי-כוח ואיך לצאת מהם אחרת לגמרי". ההשתתפות בשיחה בהרשמה מראש – כאן
שוב, שימו לב באמת: גם אם אתם לא הורים – מתגובות נלהבות בשיחות קודמות, אני יודעת שהכל רלוונטי לחיינו. כי אנחנו גם ההורים של עצמנו, אם במקרה שכחתם…
אז ממש אשמח אם תעבירו את הקישור הזה להורים רבים אחרים, במיוחד באיזור הדרום (אבל לא רק)! בואו נעשה עוד הרבה טוב ביחד!
זהו!!!
להתראות, להתראות, להתראות
ארנינה