מה עושה בעל מוסך בקורס תקשורת מקרבת? (ולא אשתו שלחה אותו…)

כן, גם המוח שלי שטוף בסטריאוטיפים, מה לעשות. אבל בגלל שאני אוהבת להשתחרר מהם במהירות האפשרית, אני שמחה כשהמציאות טופחת על פניי ומזכירה לי, שיש בני-אדם ממשיים מאחורי כל סיפור כזה. אז במקרה שלנו יש 3 סתירות לוגיות:

1. בעל מוסך לומד תקשורת מקרבת.
2. הוא נוסע מתל-אביב לאלוני-אבא (!) בשביל הקורס.
3. לא רק שאשתו לא שלחה אותו. הוא שולח אותה…
   הגיבור שלנו הגיע בזכות… חבר שלו. (עוד סטריאוטיפ על הדרך…).

למה הוא בא? הוא מרגיש לגמרי בסדר כבעל-עסק, יש לו יחסים מעולים עם העובדים והלקוחות, אבל עם אשתו – לא הולך, לא הולך. שנים. והחבר הבאמת-טוב, שעובד כבר כמה שנים טובות על שכלול היחסים עם אשתו-שלו, סחב את האיש שלנו לקורס תקשורת מקרבת. דקה לפני שבעל המוסך מאבד תקווה.

טוב, אז למה אלוני-אבא? כי הקשר עם אשתו חשוב לו כל-כך, שזו השנה הרביעית שהוא מגיע לשם לקורס מעגלי הקשבה, אצל עירן ונוריה. כן. ניפוץ הסטריאוטיפ החל עוד לפני קורס יסודות… ועכשיו, שקורס יסודות הגיע לאלוני-אבא, וכשישבנו אתמול בסבב הפתיחה של הקורס שלנו, התרגשתי לשמוע את האיש הזה, שהחליט, כחלק מן ההתקרבות שלו לאשתו, ללמוד איך לדבר אליה ולהקשיב לה אחרת.

שיחה לדוגמא של בעל-המוסך, שאחרי הקורס תישמע לגמרי אחרת
הסיטואציה שבעל המוסך סיפר לנו עליה, התייחסה דווקא לשיחה עם בתו ואשתו מילאה בה תפקיד חלקי בלבד. בכל מקרה, גם מן הדו-שיח הקצרני בין האב לבתו (וגם עם האמא), אפשר ללמוד המון על איך-לא.

בתו של בעל-המוסך בת 15. השעה 11 וחצי בלילה. אשתו אומרת לו להתקשר אליה, כדי לברר מתי היא חוזרת הביתה. הוא מרים את הטלפון.

אבא: שלום, זה אבא שלך.
בת: כן, אבא, מה שלומך.
אבא: מתי את מתכוונת לחזור הביתה?
בת:  אבא, אתה מפריע לי, מה, אתה לא הולך לישון? מנתקת.

אשתו: היא אמרה לך מתי היא חוזרת?
אבא: לא.
אשתו: תתקשר עוד פעם.
הוא מתקשר עוד פעם.
אבא: שלום, זה אבא שלך.
בת: כן.
אבא: מתי את מתכוונת לחזור הביתה?
מנתקת.

נו, אני שואלת אותו, על מה בעצם היתה השיחה?
הוא: על מתי היא חוזרת הביתה.

אני: וזה נתן לך את מה שרצית?
הוא: כמובן שלא.
אני: וזה נתן לה איזו הרגשה טובה?
הוא: כמובן שלא.
אני: ואשתך קיבלה מה שרצתה?
הוא: ברור שלא.

כמה שנים האב ובתו משוחחים את השיחות האלו?
חמש-עשרה שנים מתוך חייה של הנערה.
ועם אשתו? עוד יותר זמן.

מה לא עובד בשיחה הזאת?

שהיא מתמקדת בשני אלמנטים בלבד –

1. עוברים ישירות מן ה'בעיה' ל'פתרון'
2. מדברים רק על הפעולות וההתנהגויות

בואו ניכנס קצת לתוך הדמויות, כדי להבין מה, בסופו של דבר, הן יכולות לעשות אחרת:

האמא אומרת לאבא להתקשר לבת = כי היא מוטרדת / דואגת ורוצה את עזרתו של בעלה בפתרון מצוקתה.
האבא מבצע מיידית את בקשתה = הוא רוצה יחסים מפויסים עם אשתו.
כשהוא מדבר עם הבת, הוא אומר שני משפטים בלבד = הוא מניח שהבת צריכה לכבד אותו "מדבר אבא שלך") ורוצה פתרון מהיר למצוקה של אשתו, לכן מייד הולך לשורה התחתונה ושואל את הבת מתי היא חוזרת.
לא שזה נחמד שהבת מנתקת, אבל קל לשער, שהחוויה שלה היתה, שפולשים לה לעולם שלה (מסתובבת עם חברותיה ומגלה את עצמה) ולא לוקחים בחשבון את החירות החברתית שהיא כמהה אליה.
כלומר, כולם לא רואים ולא שומעים את כולם. וכולם נשארים מתוסכלים ובלי שום תחושת הבנה או חיבור לאחרים.

אז איך אפשר אחרת?

אשתו: מותק, אני מוטרדת מזה ש-X עדיין מסתובבת בחוץ ואין לי כוח עכשיו לדבר. אתה מוכן לברר איתה מתי היא חוזרת?
בעל: בשמחה.
אבא: שלום, זה אבא שלך. אני מצלצל בשם הדאגה…
בת: כן, אבא, אני שומעת…
אבא: סוֹרִי שאני נכנס לך באמצע הבילוי, אבל אמא ואני לא שקטים כל-כך עם זה שאת עדיין בחוץ. את מוכנה לעזור לנו טיפה להירגע ולהגיד לי מתי בערך את חוזרת הביתה?
בת:  אבא, נורא בא לי עכשיו להמשיך לבלות בכיף. אתה מוכן לסמוך עליי שאחזור בשעה סבירה?
אבא: אני מהסס, אבל מבין שאת רוצה לבלות, במיוחד כי אין מחר בית-ספר, מה?
בת: תודה, אבא!!! יללה, ביי. מנתקת…
אשתו: היא אמרה לך מתי היא חוזרת?
אבא: לא. הבנתי שהיא נורא רוצה לחגוג את החופש. ואין לה בית-ספר מחר, אז לא לחצתי עליה.
אשתו: תתקשר עוד פעם.
בעל: אני מעדיף לא. את עדיין מודאגת?
אשתו: כן…
בעל: היית נורא רוצה להיות שקטה לפני שאנחנו נכנסים למיטה?
אשתו (בטון מרוכך): כן… ברור… אתה יודע בדיוק מה הולך שם בחוץ.
וכו' וכו'…

התסריט האחרון, עם כמה וכמה המשכים אפשריים שלו, שכולם מייצרים הרבה יותר קירבה בין הנפשות הפועלות – טרם התרחש. במערך היחסים הקיים בַּמשפחה הזאת כמו בבתים רבים (מדי) אחרים, אלו התסריטים המוכרים. כל אחת מן הדמויות ממלאת את תפקידה המרחיק על הצד הטוב ביותר, כולם ממשיכים לדבר רק על הפעולות וההתנהגויות שהם רוצים לשנות, מתעצבנים כשזה לא קורה, מתחרפנים כשזה שוב ושוב לא עובד להם, עבר עוד יום, עברו עוד שנים.

אפילוג

כשבעל המוסך יסיים את קורס יסודות – הוא יידע לכל הפחות להתחיל את השיחות עם אשתו ובתו כמו בדוגמא שהבאנו כאן ו – אינשאללה, הוא יידע גם לנווט אותן אחרת לגמרי מאיך שהוא מכיר עד היום.

והגעתי לפינת השיווק, כמובן: אם גם את או אתה רוצים/ות לדעת לנהל את היחסים החשובים שלכם – בעזרת שיחות מקרבות, לא חייבים לנסוע לאלוני-אבא בשביל זה (למרות שאפשר עדיין להצטרף בשבוע הבא)!

בעוד שבוע, ביום שישי 5.7.13, נפתח קורס (י)סודות התקשורת בתל-אביב. 15 איש ואשה כבר ממתינים לו בקוצר-רוח (גם אני…). רוצה להיות בין 5 המאושרים הנוספים? (= שאישרנו את הרשמתם לקורס…) (בדיחה…). זה הקישור להיכנס אליו ולעשות את הצעד!! השינוי האדיר הזה ביחסים יכול לקרות גם אצלך!!!

בברכה מקרבת
ארנינה

נ.ב.
בעל המוסך היקר שלנו הרוויח לקוחה! ולא סתם, אלא מהרדוף!! שרון, אחת משתי התומכות שלנו בקורס, החליטה שעדיף לה לנסוע 100 ק"מ למוסך שמדברים בו תקשורת מקרבת!!! אם תרצו – אבקש את רשותו במפגש הבא ותוכלו גם אתם/ן לבחור במוסך מקרב!

נ.ב.2
למי מכם שעובדים עם אנשים בטיפול, באימון או בהנחיה, גם בקליניקה שלכם, ובאימונים או בקבוצות שאתם מקיימים/ות, הלקוחות שלכם ירגישו פי אלף יותר עונג אם יפגשו דרככם את הכלים של "מקרבת" ואתם/ן עצמכם/ן תוכלו ממש, אבל ממש ליהנות פי אלף יותר מהמפגשים שלכם איתם, כי תוכלו הרבה פחות לקחת דברים באופן אישי – וגם להקשיב להם כמו שאף פעם לא ידעתם שאפשר!!! פתיחתה של תוכנית הליווי למטפלים, מאמנים ומנחים "מי יטפל במטפלים", נדחתה ל-11.7, ימי חמישי. איך אני בשבילכם/ן?? עכשיו יש לכם עוד הזדמנות להצטרף! פרטים והרשמה כאן