תודה רבתי.
למה שהולך ומתגלה לי, כמעט מדי יום, מאז חילחלו הקורונה ואדווֹתיה לימיי ולילותיי.
מקצת הדברים כתבתי במסר הקודם (אם לא יצא לכם/ן לקרוא אותו, תמצאו אותו כאן, בבלוג>>>).
ורוצה להוסיף עוד כמה תובנות-תגליות-התרחבויות.
גם לחלוק איתכם/ן, שכך תהיו איתי קצת, וגם, כתמיד, אולי למסוך השראה לכמה מכם/ן.
~~~
אני חושבת ששתי המתנות המשמעותיות שקיבלתי הן יכולת קבלה עמוקה יותר את חיי כפי שהם, ויציאה (ולו זמנית)
מחוויית הבדידות המאד מוכרת ומתמשכת של חיי.
איך קרו שני הנסים האלו?
הראשון התהווה, הוא פשוט התגלה לי.
אולי זהו פרי מבורך של אין-ספור שנות התמודדות.
אולי ככלות שנים רבות של פחד (בעיקר מהמוות) ובושה (על כך שאני עדיין לכודה באותם דפוסים) ולצדן התחבטות
(איך לצאת מהמעגלים המשתחזרים לעזאזל) והמון המון תרגול (שתודה לאל, רובו נוצק לתוך "המצפן" ומשרת יותר ויותר א/נשים)
ובמיוחד-במיוחד תרגולי חמלה (שהיא בעיניי סוד השחרור הגדול) – בכל זאת נרשם משהו חדש בתודעה שלי.
וכשהגיעה התנסות מאתגרת ממש, בדמות הקורונה, משהו בי כבר היה במקום אחר.
להזכירכם/ן, מה שזיהיתי לגבי המפגש שלי עם הקורונה היה, שעם כל הקושי (עד לפני ימים ספורים ממש), לא חוויתי מסכנוּת.
הייתי בהשלמה מלאה עם המצב.
זה לא משהו שאני מורגלת בו.
זה המשהו שהתאמנתי אליו ולקראתו כל השנים האלו (ועדיין ממשיכה).
ועל כך אני מודה עמוקות.
כי זה לא שהאתגרים בחיי תמו. אולי אפילו אפשר לומר נהפוך הוא.
כי הקורונה היתה אורחת. ושאר הכאבים, התחלואים והדברים הלא-מפוענחים – דיירי-קבע בחיי, בגופי, בתודעתי, מזה עשורים רבים מאד.
(והרוב המכריע של מי שמכירים/ות אותי כלל לא יודעים על כל זה). שלא לדבר על השנים הממשיכות לנוע לעבר קִצָן, עם כל המשתמע מכך.
ועם כל אלו אני מתאמנת, מזה שנים, לחיות בשלום אחר.
ועכשיו – וכאן התודה – התרגול עבר פאזה.
כי הוא כולל, מן הצד הפיזיולוגי, תרגול בלצאת מהאשליה שמתישהו בחיים האלו אֶחְיֶה ללא כאבים או תחלואים, ומן הצד התודעתי –
להסכים לקבל, בלב שלם, את המקומות שאליהם ככל הנראה לא אגיע.
אגב, גם כאן יש חידוש מרגש אני יותר ויותר לומדת לחגוג את המקומות שאליהם כן הגעתי… גם זה חלק מהתרגול המודע, אגב.
~~~
והנס השני, הטרי יותר, גם הוא עדיין בתהליך הטמעה… ויש לי, יש לי שם עוד עבודה לעשות…
ועדיין התודה החוגגת נמצאת כאן: במשך כמה שבועות, לא הרגשתי את הלבד המובהק שמלווה אותי רוב חיי.
א/נשים פשוט היו איתי. ממשית או בכתיבה או בד"שים, לא משנה מה.
וגם כאן יש הבנה מעניינת – שהזרימה לעברי התאפשרה בזכות
ההסכמה שלי לקבל.
זה כל-כך עדין ומרתק, חברים/ות, התנועה הזאת של החיים האלה.
כי כשהתעוררה הדאגה לשלומי (בימי הקורונה) אצל איה ומיקי (שתיהן לא חיות בארץ), הן ממש התחננו שאבקש עזרה. ועדיין לא הצלחתי.
והן (איה ומיקי) היו אלו שפנו לניצן והילה, ושם התחיל המהלך הקסום, שאליו התגייסו כל שאר עשרות הנפשות שהתייצבו לסייע.
וברור לי, שלולא הסכמתי לקבל את הזרימה המופלאה הזאת, היא לא היתה מתרחשת.
אבל.
אני עדיין מתקשה מאד לבקש, ואפילו להיעזר.
אני חושבת שהאתגר הגדול כאן הוא, כשמדובר בלהיעזר מבלי שכרוך בזה גמול כלשהו.
וזה התרגול המעמיק שעדיין לפניי, ואני בעיצומו: לבקש. לבקש. לבקש. וכמובן, להסכים לקבל…
אני רואה עכשיו, שלמעשה, התרגול הזה מתקשר למתנה הקודמת, זו של קבלת החיים כפי שהם:
ככל שאצליח לקבל את החיים כפי שהם (כולל הכל, הכל, הכל, לא רק חיי הפרטיים שלי, ובעיקר כולל המגבלות שלי, ואסמוך על זרימת
המתנות שלי לאחרים ושל אחרים אליי, ואצא מהבושה של כאילו-אין-שם-שוויון (משהו כזה), כך אגדיל את מרחב הלב שלי לחיות בשלום
עם החיים על כל מופעיהם.
טוב, אני חושבת שנהיה פחות בהיר. זה אומר שיש לי עוד חומרים לעבד. אז המשך יבוא בהמשך…
~~~
ורוצה לקנח בשני סיפורים, אחד מהעבר הקרוב ואחד לעתיד הקרוב.
מהעבר (אם כבר כתבתי על זה, סליחה שחוזרת. זה פשוט מרגש כל-כך…) – איש אחד, תלמיד שלי ב"מצפן" באנגלית, שחי באירופה,
כתב לי במהלך הקורונה (וגם להת'ר, מארגנת הקורסים שלי בחו"ל), שאם אין אנשים שבאים לטפל בי, הוא עולה עכשיו על מטוס ומתייצב אצלי.
מרגש או לא? וואי. במיוחד כי אני יודעת שהוא התכוון לזה…
ומהעתיד –
כנס תקשורת מקרבת, הראשון מסוגו בארץ, עומד להתרחש ממש בקרוב!
רשמו לפניכן ולפניכם את סוף-השבוע 24-25.3.23 ובואו ליהנות ממגוון ההרצאות והסדנאות עם 21 מנחים ומנחות ממש נהדרים!
את הכנס חלם, יזם, רקם והפיק מיכאל פינקל, שהוא עצמו בוגר תוכנית ההכשרה שלנו (אי-אז במחזורים הראשונים שלנו) ובין מרצי הכנס,
בוגרים/ות רבים שלנו, וזה מרגש ומחמם לב במיוחד.
וגם אנחנו נהיה שם, ארנינה והילה.
הכנס הוא הזדמנות נפלאה לסקרנים וסקרניות להיחשף ולהכיר את דרך החיים והגישה של תקשורת מקרבת, כמו גם הזדמנות לוותיקים ביניכם
להעמיק עוד, לתרגל, לקבל השראה ועוד…
בואו לפגוש אותנו שם והביאו איתכן/ם את המשפחה, בני/ בנות זוג וחברות/ים.
ממליצה לשריין כרטיסים מראש.
לדף המידע של הכנס ולהרשמה, לחצו כאן >>>