מבט (אחר?) על תקשורת מקרבת (תק"מ) לא-אלימה

אני זוכרת איך לפני שנים, בתחילת דרכי בעולם ה-תק"מ, היתה עוברת בי לעתים המחשבה, שבתוך שפע (שלא לומר עומס) השיטות, הגישות, התורות, הכלים שהגיעו וממשיכים להגיע לאנושות החל מן המאה הקודמת, ובמיוחד בכמה עשרות השנים האחרונות (שלא לדבר על הדתות עצמן, שגם מהן יש לנו עוד כל-כך הרבה לשאוב וללמוד), תקשורת מקרבת לא-אלימה היא לא הדבר הכי חשוב שהאנושות צריכה.

לימים, ועוד יותר דווקא לאחרונה, הבנתי, שגם אם הנס יקרה, והאנושות תמצא את עצמה עוברת התמרה מסיבית ביותר לעבר עידן הדלי במשמעותו בעולם הרוחניות (שלא לומר רוחניקיות), אין לשער שהשינוי העצום הזה יקרה בבת-אחת לכל המיליארדים (או לְמה שייוותר מהם, תלוי איך ומתי המהפך יתרחש…).

וגם אם כן, אין לנו כיום הכלים שיאפשרו לנו לחיות באמת אחרת. אבל באמת. אין לנו מודלים, אין לנו מבנים ארגוניים, אין לנו חלופות כלכליות. כלומר, נצטרך למצוא, לחוד ויחד, דרכים מאד מאד יצירתיות, כדי להגות, לתכנן, ואף לממש עולם כל-כך אחר.

וכיוון שתקשורת היא אבן-יסוד קיומית לעצם יכולתנו לחיות אלו עִם ולצד אלו, וכולנו עֵרים לכמות המתחים והריחוק שהיא מייצרת בחיינו, הרי שתק"מ היא אוצר בלום של ידע, שיכול לעזור לכל אחת ואחד מאתנו, כיחידים, כמשפחות, כקהילות, כארגונים וכחברה בכלל, לחצות את נהר הנפרדות והבלבול הגדול ולחיות ביחד בגדה החדשה.

כי היא בו-זמנית גם תפישת-עולם, גם תיאוריה, גם דרך-חיים וגם שפה. והתרכובת המאד ייחודית הזאת היא-היא זו שהופכת אותה, בעיניי, לַתחום החשוב והרלוונטי ביותר לחיינו, שהלוואי שכל האנושות (הפצועה) היתה כבר לומדת אותו (מזמן…).

אז מהן המתנות המאד ספציפיות ועמוקות שאני רואה את תק"מ ו"המצפן" כיכולים לתת לנו?   

  • לעבור מנפרדות לחיבור 
  • לחיות בַּשדה התודעתי והמעשי של חמלה וצרכים
  • לתמוך אלו באלו ולפעול ביחד ליצירת החברה החדשה

 

וכל זה – ברוח ובמעשה, כיחידים וכחברה, בחזון ובמטרות, באתגרים ובשמחות.

הוסיפו על זה את האוצרות הייחודיים של "המצפן" ותקבלו 

  • חיבור בלתי-מתפשר למהות של כולנו
  • הבנה נדירה של מקור הסבל האנושי
  • מיומנויות מהפכניות ומעשיות להתחדשות, ריפוי וטרנספורמציה – אישית, משפחתית וקולקטיבית

 

מה עוד ביקשנו?

אוקיי, הנה עוד אחת לקינוח (ארוך):

                *  לצאת מאשליית השליטה (באחרים, בטבע, בעצמנו) ולקבל את עצם אמיתותה של אי-הוודאות הקיומית.

כי אין לנו ומעולם לא היתה לנו באמת שליטה, על שום-דבר. ורק נדמה לחלק מאתנו, שבגלל הקורונה "איבדנו שליטה".

לא. זה פשוט נחשף עכשיו ביתר שאת.

אז…

בואו נחיה את אינסוף הרוח שלנו – בצהלה ובהודיה ואת מוגבלות החומר שלנו – בענווה ובהודיה
ונבחר, בנוכחות מלאה ומודעת – מה כן אפשרי לנו ולעולם, ומה לא. ביחד.


לחיי הקירבה האפשרית
ארנינה

 

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

צרו איתי קשר

ניסיון לוח שנה
אירוע חדש