פוסט, תקשורת מקרבת

גיאומטריה של עצב

פוסט, תקשורת מקרבת

גיאומטריה של עצב

עכשיו
עירומות ממך,
אחותנו,
נחוץ אלוהים חדש
כדי להתארגן

כשהיינו משולש
רקדנו בהשתאות
את המחול הקליידוסקופי
של זוויותינו.
מבעד לַהתמזגות שוות-הצלעות
אפשר היה בקלות להבחין
בַּצבעים
בקצבים
בתשוקות
במלים
במבט
כמובן בבגדים
של חוטינו הפרטיקולריים
אולם הקרום הבראשיתי
שהיתה מי שכינתה אותו
נשמה אחת בשלושה גופות
לא נבקע מעולם

נפרשנו
אמנם
בין מדינות
אבל האוקיינוס היה לנו
חממה
אשדות של חסד
שהורעפו מפה לשם
ומשם לפה
שִמרו את רקמת מחוברותנו
שמאומה
לבד ממותך
לא יכול היה לעבותותיה

עתה
משנכרתה צלעך
מן המבנה האיתן שהיינו
התכנסנו
שתיים
נרעדות
אל מסע ההסתגלות
אוחזות בסיפי זכרך
מאוהבות במי שהיינו
זולגות זו אל זו
בצד המיית רוחך
ולומדות
בהדרגה מכאיבה
לשמר את יחסיות היותנו
גם בזוג

25.9.14 (מתוך הספר "יומן אחות")

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר