אילו ראיתי את הסצינה הזאת בסרט, הייתי אומרת – "אֶה, בחיים זה לא קורה ככה". אבל לי היא קרתה באמת. כלומר, אפילו יצרתי אותה… על כל חלקיה. בקליפורניה. ובעיקר במטוס שאחרי. לפני שבוע בדיוק.
חלק א – במטבח
הייתי בקליפורניה 47 ימים. ורק 5 דקות לפני שיצאתי לשדה-התעופה, בעוד אחיותיי ואני אומרות את מלות-הפרידה שלנו במטבחה של ענבל, הצלחתי לאזור עוז ולספר להן סוד שהסתרתי מפניהן במשך שנה תמימה.
מי שמכירים/ות אותי יודעים, שהחתירה לאמירת האמת היא מרכיב בדם שלי. לכן, ההחלטה המודעת, שלא לספר את הדבר המסוים הזה לאחיותיי, היתה לי מאד מאד קשה. מדובר במשהו מאד לא-פשוט, שקרה לי לפני כשנה, שהיו לו ויש לו השלכות משמעותיות ביותר על חיי. ומה שהוביל אותי להחלטה שלא לשתף בו את אחיותיי היה חשש גדול וקצת בושה.
החשש היה שמא אעיק על ענבל, שממש עד לחודש האחרון היתה במצב מאתגר ביותר עם הסרטן שלה (כן, מצבה מאד השתפר בעת האחרונה!!). כיוון שמה שקרה לי היה בלתי-הפיך, כלומר, לא היה משהו קונקרטי שניתן היה לעשות כדי לעזור לי, שיערתי שהיא תחוש חוסר-אונים גדול, ושזה עלול להחליש אותה. הבושה היתה מהמחשבה, שאולי הדבר שקרה לי, נבע ממידה מסוימת של חוסר-אחריות מצידי. (אני לא נכנסת לפרטי הדבר עצמו, כי הוא באמת משני בעלילה המרכזית…).
בקיצור, קאת'י, זוגתה של ענבל, נכנסה בדיוק למטבח ואמרה משהו מאד מרגש למיקי ולי. התחלתי לבכות מרוב תודה, ובתוך הדמעות אמרתי להן, שאני רוצה להגיד להן משהו שלא אמרתי להן יותר משנה. וסיפרתי הכל.
ואז התגברו דמעותיי.
כי לא רק שלא הושמעו כלפיי מלות ביקורת כלשהן, אלא שמכל אחת משלושתן, מיקי, קאת'י וענבל, בקעו כאלו מלים אמפתיות ומבטים מחבקים, שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב תודה והתרגשות. באמת שלא יכולתי לאחל לעצמי משהו מרפא ומקרב יותר מזה.
אלא שכאן הגיעה תפנית בעלילה.
חלק ב – עדיין במטבח
כחלק מן הגילוי הוספתי פרט נוסף, שגם אותו, כמובן, הסתרתי עד אותו רגע. אבל הפרט הזה כָּלַל בתוכו מרכיב מכאיב, שנגע גם לענבל. והיא התמלאה בבת-אחת כעס גדול. שוב, לא אכנס לפרטים, במיוחד שמדובר בדמויות נוספות, רק אומר, שבתוך המועקה שנוצרה, ענבלי היתה מקסימה, כהרגלה, וידעה לומר לי משפט, שבשבילי היה מאד מאד משמעותי:
"כאן זה לא אבא. זה שכועסים לא אומר שלא אוהבים אותך". ועם המשפט החשוב הזה יצאתי לַטיסה. קאת'י הסיעה אותי, בדרך החלפנו אמנם עוד כמה וכמה משפטים ותובנות על כל מה שקרה, הגענו לשדה, התחבקנו לפרידה, אבל אני נשארתי עם המועקה.
חלק ג – במטוס
בעודי חוגרת את החגורה הבנתי, שאני לא מסוגלת לעבור את כל הטיסה המפרכת הזאת (יותר מ-24 שעות בדרך, כולל כל ההמתנות) עם המועקה הזאת בתוכי.
ואז פניתי אל האשה שישבה לימיני, אמרתי לה שאני טיפה במצוקה ושאלתי אותה אם היא פתוחה ומוכנה להקשיב לי במשך כמה דקות. למרות המבט הטיפה-מופתע בעיניה, היא השיבה בחיוב, ובעוד הדמעות עושות את דרכן מטה, הרגעתי אותה ואמרתי שאני בסדר, אני רק ממש צריכה לבכות קצת וסיפרתי לה את עיקרי הסיפור (זאת זכותם המיוחדת של זרים…).
ובכיתי. ועוד בכיתי. והיא הקשיבה. אז זה לא שהיא ידעה לעטוף אותי באותה רכות שבה ידעה משפחתי לעשות זאת בחלק א, אבל היא לגמרי קלטה את מהות המצוקה ואף אמרה כמה משפטי-ניחומים, שגם הם בדרכם עשו לי טוב. "אני בטוחה שאחותך מבינה", היא אמרה למשל. או, "דברים כאלו יכולים לקרות לכולנו" – מלים שלוקחות בחשבון את מורכבות העניין וגם מרפדות את הכאב.
והמועקה?
עברה! כן. זה לקח עוד שעה קלה, התאוששתי מהבכי, המשכתי עוד זמן-מה לשוחח עם שכנתי הנעימה (גם על תקשורת מקרבת, כמובן) ומתישהו הבחנתי שהדבר הזה כבר לא תקוע לי בחזה. שוב ושוב הודיתי לה, שוב ושוב היא אמרה שממש שמחה לעזור לי ואפילו הצלחתי לישון איזו חצי-שעה… לא ייאמן!
מוסר-השכל?
- אומץ הוא נכס משתלם ביותר.
- דיבור יוצר קרבה.
- הקשבה מחוללת ריפוי.
גם אתם רוצים/ות???
אז אם בא לכם/ן לטפח ולהעמיק את יכולתכם שלכם להשתמש במיומנויות הנפלאות הללו ולחולל במו-מעשיכם שינוי בחייכם, במיוחד במצבים מאתגרים – אני מזמינה כל אחת ואחד מכם להצטרף אלינו. כי זה מה שלומדים אצלנו. אהבה מעשית. ובכל מפגש, סדנה, או קורס – מתעמקים באחת או יותר מן היכולות הללו, מתאמנים בהן ויוצאים לדרך מחוזקים, מחויכים, עם הרבה פחות מועקה והרבה יותר כלים להמשך המסע שלנו בעולם הזה.
בסמינר המתמרה – נפגוש את מה שחוסם אותנו מלראות בבהירות ונוכל להתחיל להשילו מעלינו כדי לחיות בנוכחות ובאומץ. כל הפרטים – כאן
בסדנאות "למה לי תקשורת מקרבת?" נכיר יותר לעומק את עיקרי התורה הזאת, נלמד מה חסר לנו כדי לחיות בסוג אחר לגמרי של קירבה ונשמע על איך אפשר להכניס את הקסם הזה לחיים באופן שוטף ויומיומי. בקרוב מחכות לכם סדנאות "למה לי" במרכז ו"למה לי" בפרדס-חנה. בואו! בקישור הזה תמצאו את הדרך לכל סדנאות המבוא שלנו ברחבי הארץ.
רוצים יחסים לגמרי-לגמרי אחרים בבית? עם הילדים ובכלל? תיאלצו להגיע לבאר-שבע… סדנת מבוא לקורס הורות מקרבת , תאפשר לכם להבין איך לסדר לכם אחת ולתמיד את הבלגאן – ולא רק בסלון… כל הפרטים – כאן
ואחרונה חביבה, חינם ובלי לצאת מהבית – השיחה הדו-חודשית הפופולרית שלנו, "שיחות מהלב, אתם שואלים – ארנינה עונה". אם יש לכם שאלה הקשורה למערכות היחסים שלכם ורוצים שנענה עליה בשידור הקרוב, היכנסו לקישור הזה ושלחו שאלה. שימו לב! השידורים והשיחות האינטרנטיות שלנו מיועדים לקהל הרחב ואין צורך בידע קודם או בהיכרות כלשהי עם תקשורת מקרבת.
בברכת חזק ואמץ (ודַבֵּר)
ארנינה