בסוף-השבוע שעבר פתחתי מיני-מסורת…
להניח כאן, לפניכם, פיסות מצוטטות מתוך ספרי ההולך ומתקרב לסיומו – "מאחורי כל צרחה יש צורך".
כדי לעודד את עצמי (…) ולפני שאני יוצאת במסע גיוס ההמון, שיתמוך בהוצאתו לאור בהוצאת "מדיה 10" (כן, כבר יש חוזה!! הם רק מחכים לחומר…!), הבנתי שההצהרה בקול תתחזק לי את המחויבות.
קשה לתאר את התובענות הכרוכה במלאכת היצירה המתמשכת הזאת. מזל שרמת העונג מאפילה עליה… אז כדי להקל על עוד קצת, בעודי ממשיכה לכתוב בכל דקה פנויה (ואין הרבה כאלו…), אמשיך גם לשתף אתכם/ן במקטעים נבחרים מתוך המוצר ההולך ומתהווה.
האמת? אשמח לשמוע מכם/ן. תודה רבה מאד למי שכתבו. זה עוזר להרגיש פחות לבד…
ועכשיו הנה היא… הפיסה השנייה…
(מצוטטת – בדילוגים – מתוך חטיבת הפרקים השנייה של הספר, "השיחה הלא-מדוברת")
(למיטיבי-לכת: זהו המשך ישיר של הקטע מן הפעם הקודמת, כך שאם רוצים רצף – היכנסו לכאן, קראו את החלק הראשון, ואז המשיכו. ממש שיעור פרטי בהכרת "משולש היחסים", אחד הכלים העוצמתיים ביותר שפיתחתי להפנמת תקשורת מקרבת. לכו על זה! בפעם הקודמת דיברתי על החיבור לחוויה שלנו).
"וזהו חלקו השני של החיבור לעצמנו, בבסיס המשולש.
לעשות מהלך חקירה אמפתי, בתוכנו, לגבי החוויה האפשרית של האחר.
החיבור מחדש לעצמנו
מה שאנחנו מתאמנים לחדש אצלנו, באמצעות תרגול החיבור לעצמנו בִּבסיס משולש היחסים, הוא את חוויית החיבור העצמי הזה, בקו האנכי נטו. והיא כוללת, באותה נשימה, גם את אופן החוויה שלנו את האחר בתוכנו.
… תחילה, בדיוק כמו שבמטוסים, ההנחיה היא לתת קודם-כל את החמצן לָאֵם ורק אחרי כן לילד/ה, כך נדאג קודם-כל לחמצן שלנו… נתחבר לַחוויה שלנו, שכן בלעדי החיבור הפנימי הזה יש חשש שנמשיך לסבול מן הסיפורים המתרוצצים בראשנו, האחר ימשיך להוות טריגר שמוציא אותנו משיווי-המשקל שלנו ובעת המפגש עמו לא נוכל להיות במיטבנו.
בִּקצה תהליך ההתחברות הזה מחכֶּה לנו צורך עמוק כלשהו (לפחות אחד), שאליו נתחבר בעזרת התהליך של "לשבת עם הצורך" (המוזכר בפרק ח-2). ועצם התהליך הזה יכול להביא אותנו למחוזות חדשים ומפתיעים של התרחבות, חמלה וחופש, שכוללים לרוב גם את פתיחת-הלב שלנו להתבוננות שונה על האחר.
כדי להגיע למקום הרחב הזה, שמֵעבר לַסיפור ולַתגובתיות הרגילה, נבחר לנו כדוגמא סיטואציה מסוימת, שעליה נקיים את חקירת הפענוח שלנו. מומלץ מאד לבחור סיטואציה מוכרת, המתרחשת לעתם מזומנות במערכת יחסים שבה נרצה לחולל שינוי.
ואלו שלבי התהליך
- תחילה נעלה על הכתב את כל השיפוטים, המחשבות, התחושות, הרגשות, הזכרונות הקשורים באותה סיטואציה. כל מה שעובר עלינו.
- לאחר מכן, בעיקר בעזרת התהליך של "התמרת שיפוטים לצרכים" (המופיע בפרק ח-1), נעבור על החומר שכתבנו ונדלה ממנו את רגשותינו, תחושותינו ובעיקר צרכינו.
- בַּשָלב הבא "נשב" עם אחד הצרכים, שנראֶה לנו מרכזי, ונרשה לעצמנו לחוש את תנועתו בקרבנו.
- רוב הסיכויים, שבְּשָלב זה לבכם יחוש את ההתרחבות ואת הרגיעה המצטרפת אליה.
- וכאן תוכלו להתפנות לעשות מהלך דומה, בתוככם, לגבי האדם השני (בצדו השמאלי של בסיס המשולש).
משמעות החלק הזה של תהליך החיבור העצמי היא, שאתם מוכנים לקחת בחשבון, שהחוויה של האדם השני איננה בהכרֵחַ מה שאתם מייחסים לו. שהרי כל השיפוטים והפרשנויות שלנו על אחרים מבטאים את החוויה, הרגשות והצרכים מהצד שלנו, לא שלו. ואם אנחנו רוצים לחולל שינוי מודע בחוויה שלנו, ולאחר מכן בתקשורת, שומה עלינו לעשות מה שנחוץ לשם כך, כולל האפשרות של להתבונן על התנהגות האחר ככל האפשר מתוכו ולא כפי שאנחנו רואים אותה.
מכיוון שאינכם בקיאים בכל מחשבותיו או תחושותיו של האחר (או של אף אדם, לצורך העניין), תוכלו לעשות אחד משני דברים – או להסתמך על דברים שאמר לכם בעבר (בעיקר סביב הסיטואציה שבה בחרתם להתעמק) או לנסות לדמיין מה יכולה להיות החוויה שלו באותו מצב. כל מה שעולה בדעתכם.
ואת כל החומר הזה – העלו על הכתב, על דף נפרד, בדיוק כמו שעשיתם עם החומר שלכם.
ומשם המשיכו לשער, לחוש ולדלות את מה שנראים לכם הצרכים שלו, הרגשות, התחושות, מה שתגלו.
נשמו עמוק.
החיבור לעצמנו בבסיס המשולש, הכולל את החוויה שלנו ושל האחר בתוכנו, הוא החלק החשוב ביותר בכל העבודה עם המשולש.
עכשיו אנחנו הרבה יותר ערוכים יותר להיכנס לדיאלוג על כל הנושא הזה, עם אותו אדם.
ומה בינתיים (עד שייצא הספר, כלומר…)?
ראשית, חשבו על הדברים… חושו אותם בגופכם. מדבר אליכם? (אולי לא, גם בסדר).
רוצים/ות לכתוב לי? אשמח מאד מאד. באמת.
ועד השבוע הבא – הנה מה שאפשר בעולם המעשה:
יום אחד, חווייתי, פותח-לבבות, משנה-תפישה – ה-סמינר האגדי שלנו, "מאחורי המסיכה", מחזור 2 – לאור ההצלחה הכבירה של הראשון. ההרשמה בעיצומה, אל תחכו לרגע האחרון. (במיוחד אם אתם כן רוצים קורס, והוא דווקא "המצפן" ולא תקשורת מקרבת. הסמינר הזה הוא שער הכניסה אליו!).
כך או כך, שבת שלום!
ארנינה