fbpx

תקציר העלילה

אני שרויה בימים אלו בעיצומה של דרמה משפחתית פתאומית (שאמנם היתה יחסית צפויה, אך כדרכן של תפניות לא-נעימות, הגיעה בהפתעה), ומוצאת את עצמי שקועה עד צוואר בלטפל באמא שלי (תיכף בת 90), שנפלה בשבוע שעבר (שלוש פעמים באותו יום…), שברה את הקרסול, נחבלה קשות בגב ומרותקת לכורסא ולבית (או למיון וחזרה…).

אחרי ההלם הראשוני, נבלעתי לתוך המועקה הרגשית והממשית של לנהל-את-כל-זה-לבד (כי אחותי מיקי, ממקום-מושבה בקליפורניה, יכולה לסייע לי כרגע חלקית לגמרי, עד שתגיע ארצה בקרוב, לזמן קצר, כמובן, לעזור פרקטית), וכחלק מהרגלֵי ההתנהלות שלי, צללתי למחשבה המוכרת לי עד-מאד, ש"מי כבר יכול לעזור לי, לכולם קשה" וגם "ממש לא נעים לי לבקש עזרה" וכל זה.

כאן נכנס לפעולה חלק א' של השינוי התודעתי שבו אני כל-כך מאמינה

אמנם החלק הזה של השינוי קרה בזכות מיקי, אבל אני מקווה שגם לכם/ן הוא ייתן השראה: מיקי פשוט ציוותה עלי (…) לבקש עזרה.

כן, לבקש עזרה.

ועשיתי זאת.

כלומר, במקום להיכנע לנטייה הנרכשת שלי (קרי, להמשיך לעשות דברים לבדי) – החלטתי להעז ולפעול אחרת, מתוך בחירה מודעת.

במקרה זה = הזכרתי לעצמי את האמת החברתית הבסיסית, שאני לגמרי מאמינה בה, והיא – שא/נשים אוהבים לעזור, גם אם הם עסוקים וכו', ו"רק" צריך לבקש מהם…

וביקשתי…

(את התוצאה המהוססת של פנייתי לבקשת עזרה מהקהילה תוכלו למצוא בַּדף שלי בפייסבוק, ובכלל זה גל התגובות המרגש ביותר שהגיע בעקבותיה).

אעצור לרגע את הסיפור, כי קלטתי, ממש עכשיו, ש…

אני כמעט מקנאה בכם/ן…

למה?

כי בעצם מחכות לכם/ן לא רק שתי הזדמנויות ממש קרובות להתאמן על יצירת שינויים תודעתיים (ומעשיים) מעין אלו (במפגשים הקרובים שאנחנו עורכים במיתרים), אלא שלכם/ן תהיה הזדמנות מיוחדת ללמוד ולהתאמן ביצירת השינוי הזה בתוך מסגרת קבוצתית, במקום לבד (על כך מייד בהמשך).

ומי שכבר חוו זאת יודעים, שאין על הכוח של התנסות קבוצתית, אין. (במיוחד אצלנו… באמת…).

לכן מספרת לכם/ן, כבר עכשיו, על הזדמנויות הטרנספורמציה שמחכות לכם/ן או-טו-טו (שיובילו אתכם/ן לפתוח שנה אזרחית מלבלבת וחדשה!)

ואני מדברת גם על הסמינר מרגש-הלבבות, "לגעת בחיים של אנשים", ביום ראשון, 30.12.2018 (בין 16:00-21:30). (לשמחתנו, האולם כבר כמעט מלא. בואו גם אתם/ן…).

גם על הריטריט הנוגע-בנפש, "מפחד לחופש", בשישי-שבת 28-29.12.2018

וכמובן… על קורס "המצפן" משנה-החיים עצמו (לראשונה במיתרים – מסלול חורף להתפתחות אישית ולהכשרת מלווים עם נשמה, כן?), הנפתח ב-21.1.2019

(פרטים מלאים בלחיצה על הקישורים, או מיד בהמשך הדף).

סוף מעשה (זמני)

למה שיהיה לנו רק אתגר אחד בכל אירוע? חחח.

נו, אז גם בתוך השינוי המאד מורכב שעובר על אמא שלי (ועליי – איתה, כלפיה ולגביה), זכיתי ואני זוכה, יום-יום, ל"הזדמנויות למידה"… כלומר, ברוך השם, בנוסף לפָּן המעשי (שמי דמיין לעצמו כמה מאתגר הוא יהיה…), הפן התודעתי מאתגר מבחינתי לא פחות. והוא נוגע למפגש המאד-אינטימי שלי עם אמי, ממשית וייצוגית. (כלומר, איתה עצמה, ועם מה שהיא מייצגת מבחינתי).

לא אאריך, כי הכל נמצא בתהליך. אשתף אתכם/ן כאן בנקודה אחת מני רבות העוברות עלי, בתקווה שהיא תיתן לכם/ן השראה במסע שלכם/ן.

מה קורה לי (ולנו), כשאנחנו נתקלים בחמרים שיפוטיים – כלפי הורינו, וגם כלפי עצמנו, על כך שיש לנו שיפוטים… ואם לא די בזה, אז – איך, כמה ועם מי לדבר על זה (למשל כאן…).

ואולי ה-נקודה מבחינתי היא, שוב ושוב – לדבר את זה. את מה שאני מכנה "השיחה הלא-מדוברת". זו שרוחשת מתחת לפני המים החיצוניים של כולנו – בַּמקום הפנימי, הֶחבוי, שבו לימדו אותנו להסתיר ולהטמין מחשבות ומעשים שלכאורה יש מה להתבייש בהם, או לחוש בעטיים אשמה נוראית. כי למדנו, בחברתנו השיפוטית, שזה "לא-בסדר" להתנהג כך, על אחת כמה וכמה – לחשוב כך.

ולכן אני מדברת.

כי באמת ובתמים, אני מאמינה, שריפוי כולל צעדים אמיצים.

וטרנספורמציה (בעיקר כשמדובר בכלים של "המצפן") תובעת מאתנו לעשות "קפיצות-אמונה" (כמו שאמא שלי היתה קוראת לזה פעם).

כי אנחנו בעצם בוחרים להתגבר על כוחות פנימיים עתיקים וחזקים, שחושבים שאם לא נדבר – זה יגן עלינו (כי אם כן נדבר – זה לכאורה מסכן אותנו! ישפטו אותנו וכו' וכו' וכו'…) (בואו לריטריט! נדבר על זה המון…! ונחצה את הפחד הזה!)

כי אכן, אני חשה בושה (על קווי דמיון ביני לבין אמי באזורים שבהם קשה לי עם ההתנהלות שלה – ועם שלי, כמובן) ואשמה (למה לא עשיתי "מספיק" בשבילה בכל מיני רגעים בחיים).

ואני כועסת עליה שהיא "עדיין" מחזיקה דפוסים ישנים שלא משרתים אותה (כאילו שאני לא…), ואני עצובה, כי חייה קרובים יותר לקיצם מאשר לראשיתם, ומה יהיה עם כל מה שהיא "לא הספיקה"… (כאילו שאצלי זה אחרת…).

איפה האופטימיות, ארנינה? (זהירות, חומר דחוס… אבל שווה!)

היא פה, היא פה, חברים/ות.

והיא מתאפשרת לי הודות לכלים הנפלאים של המצפן. בחיי.

כי…

* בעצם העובדה שאני כותבת את כל זה – אני מממשת את 3 הכוונות של המצפן:

להתחבר. (לעצמי, לאמת שלי, לחיים, לדפוסים, לחומרים המכאיבים והנפלאים שבתוכי).

לבחור. (מה לעשות עם כל זה).

להשפיע. (בכך שאני פותחת את החומרים הלא-פשוטים האלו לעולם).

* ובתוך כל התהליך, אני נעזרת גם ב-4 המפתחות של המצפן (שהראשון בהם הוא אומץ)

* וכמובן – פוסעת בשבילים האלו בעזרת שבעת השערים:

(שער 1) מתבוננת על הדברים (זה השער הראשון);
(שער 2) שואלת את עצמי, באומץ גדול, מה חשוב לי בכל זה; מחפשת, באמת, בתוכי;
(שער 3) מבינה (צרכים עמוקים שלי),
(שער 4) מרגישה אותם (נותנת לעצמי לבכות, הרבה).
(שער 5) עושה מה שיכולה.
(שער 6) ומקבלת את עצמי (אחרי וכולל גל השיפוטים והעצב) גם כשלא תמיד מצליחה להתרומם ולשמוח.

ואז נזכרת שאני בעצם בעצם…

(שער 7) אוהבת את עצמי… (ובוודאי מתכוונת לאהוב…) גם כשקשה לי…

כן. זוהי פינת האופטימיות הגדולה שלי. והיא מופלאה, חברים/ות.

כי פעם הייתי שוב ושוב ושוב חוזרת (רק) לשיפוטים, לדיכאון, לייאוש.

ועכשיו – אני גם במקומות  ירודים, אבל מצליחה, יותר ויותר, להפעיל את המודעות הבוחרת שלי – ולפעול אחרת לגמרי!!!

ו – לזה בדיוק אני מזמינה אתכם/ן בשני המפגשים האחרונים לגמרי בהנחייתי לשנת 2018 (ולקראת מסלול החורף של "המצפן"). להזדמנות נדירה באמת לבוא במגע עם האמת הפנימית היקרה שלכם/ן ולחוות בעזרתה טרנספורמציה מפתיעה מאין כמוה (ואף להעמיק את יכולתכם/ן לעשות זאת עם אחרים בחייכם/ן).

כל הפרטים על ההזדמנות לפתוח את 2019 – אחרת (עם עצמכם, במשפחה, בחיים המקצועיים), כאן מייד!

בואו. פשוט בואו. לכל היותר תתרגשו מאד…

המפגש הראשון – סמינר "לגעת בחיים של אנשים"

סמינר המיועד לנשות ואנשי מקצוע מעולם הטיפול, האימון והגישור, וכן להורים שוחרי-שינוי (שהרי הורים הם למעשה המטפלים והמאמנים של ילדיהם… לא סתם זה נחשב המקצוע המורכב בעולם…).

על מה נדבר שם…?

על מריבות עם בן-הזוג, פיצוצים עם הילדים, מצבים מאתגרים בטיפול או באימון, ובעיקר-בעיקר על עולם השיפוטים העצמיים והאמונות החוסמות (שלנו ושל כל מי שאנחנו נוגעים/ות בחייהם). ונראה איך כל אלו יכולים להתנהל לחלוטין אחרת – בעזרת כלים ספציפיים מתוך "תקשורת מקרבת" ו"המצפן".

מה זה אומר לחיות אחרת?
  • ללא הסבל שאנחנו רגילים לחוש = ללא האשמה, הבושה או הפחד
  • ללא הוויתורים וההסתרות שגזרנו על עצמנו כבר לפני שנים
  • ללא ההאשמות, הכעסים, הניכור
  • ללא החששות מ"להיכשל" (כי אין דבר כזה) או להיתקל ב"התנגדויות" (כי גם זה לא קיים…)
  • ללא הכאב שבהצבת גבולות באמצעות שימוש בכוח (כי זה ממש לא נחוץ, אפשר לגמרי בלי…)
  • ועוד הרבה ניואנסים וכלים לייזריים, שעוזרים, לכל אדם, לשנות את חוויית החיים שלו בזמן קצר ובאופן מפתיע

בקיצור אם גם אתם/ן רוצים/ות לחוות, ללמוד, להתרגש, לטעום מן הפנינים של המצפן ולהעשיר מאד מאד את חייכם וחיי הסובבים אתכם זה הזמן להצטרף אלינו>>

אגב!

בלעדי לנרשמים/ות לסמינר!

שבוע שלם בחברתי (המקוונת…) – סדרת הדרכות "סודית", שתישלח ישירות לתיבת הדוא"ל שלכם/ן, ובה כבר תתחילו לטעום וללמוד מן התכנים שמחכים לכם/ן בסמינר.
מדהים או מה??

מתי מתקיים הסמינר?

ביום ראשון ה-30.12, מ-16:00 עד 21:30 (התכנסות ב-15:30, מתחילים בדיוק בזמן…)

האולם הולך ומתמלא אז זה הזמן לבוא לחגוג את הלמידה העמוקה המצפה לכם/ן ביום הזה!

Can't wait to meet you… (ואולי אפילו תמשיכו אתי לכל המסלול של המצפן…?!?!? וואו… אין לכם/ן מושג מה מחכה לכם/ן… באמת… מתרגשת בשבילכם/ן…) (וגם בשבילי…)

המפגש השני – ריטריט סוף-שבוע מסדרת "המרתון הפנימי" – "מפחד לחופש"

הזדמנות נוספת לפגוש אותי ולטעום מנפלאות המצפן – והפעם כשאנחנו מתמקדים/ות במסע המרגש של כל אחד ואחת מאיתנו מפחד (וכעס, ואשמה, ובושה…) לחופש.

יומיים רצופים, הרחק מהבית (או למי שגרים בצפון – קרוב לבית…), לחוד או בזוג…

חבורה אינטימית של א/נשים שבוחרים בעצמם, בוחרים בָּאמת, בוחרים בשמחה – מתכנסת ביחד לחקירה אוהבת ובלתי-מתפשרת בעומקי הרגשות הפחות אהודים, ובלמידה משותפת אורגת סינפסות חדשות במערכת העצבים.

מה קורה בעקבות המפגשים האלו?

אתם/ן לומדים/ות לבחור בעוז ובאומץ – בְּחיים, יחסים ותקשורת שכולם נוגעים בחופש ומרחיבים את נוכחותו ועוצמתו בחייכם באופן שאפילו לא ידעתם שאפשרי!

אם גם את או אתה רוצים ללמוד איך לעבוד עם ולמרות רגשות הפחד (שפעמים רבות נוכחים בחיינו יותר ממה שהיינו רוצים) למקום של בחירה וחופש פנימי – בואו.

יהיה מפתיע, מצחיק, מבכה (…), מתמיר, מרגש!

מתי מתקיים הריטריט?

בשישי-שבת ה-28-29 בדצמבר.

איפה?

בהררית שבצפון, במקום שרק הקסם שלו כבר עושה משהו בלב…

כמה?

985 ש"ח למשתתפ/ת (לא כולל לינה); 1,450 ש"ח לזוג;

ו-800 ש"ח בלבד אם תביאו אתכם גם חבר או חברה…

בואו לחגוג את הגילויים המרגשים המצפים לכם/ן בסופ"ש הזה!

שבוע נהדר ושנה נפלאה וחדשה לכם/ן!
ארנינה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

תגובה אחת

  1. כמה נפלאה אמא שלך – שבצר לה בכל זאת מאפשרת לך התבוננות רחבה יותר – וזאת, כמובן, כי בחרת להשתמש באפשרות הזו. ואמנם זה לא פחות כואב ומבלבל וכאלה, אבל נראה יותר מלטף וטיפונת יותר ברור מהלא ברור שללא ההתבוננות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שמרו איתנו על קשר

אירוע חדש
ניסיון לוח שנה