פוסט, תקשורת מקרבת

בשורות חדשות מצפות לך במיתרים…

פוסט, תקשורת מקרבת

כבר כמה וכמה חודשים שאני מזהה, שאני שמחה בחיי.
בְּשנים עבָרוּ ידעתי, כמובן, תקופות טובות, אבל גם הרבה מאד תקופות פחות טובות (בלשון המעטה). אז היכולת להגיע לשמחה ולשמר אותה לאורך-זמן (עם נפילות קצרות ביותר, אם בכלל), גם כשהמציאות ממש לא-פשוטה, היא מבחינתי הישג גדול ומרגש, שהושג בעמל רב, ובדרך שסללתי במו אצבעותיי במשך שנים.

וכיוון שאני יודעת, על בשרי, את הקושי העצום של להיות בתוך-הסבל, ואני מכירה לפנַי ולִפְנים את הבלבול, הפחד, האשמה והדיכאון, שמציפים אותנו כשנדמה לנו שלמנהרה הזאת אין סוף, וכיוון שכבר עזרתי למאות א/נשים לצאת מן המבוך של עצמם – אני עושה כאן מהלך באמת אגואיסטי; אני מזמינה אותך לעבוד איתי.

למה?

כי אני רוצה להיות לך השראה למסע שלך. זַרָז, מלווה, תומכת, מדריכה. זה מה שאני אוהבת ויודעת לעשות. כי גם אני הייתי שם. ויצאתי. נפלתי לתהומות, לא סבלתי את עצמי, שכחתי מי אני והחנקתי את הביטוי שלי בעולם. אבל בזכות ההתעקשות האינסופית שלי להמשיך לצמוח, גיליתי איך לחזור אל עצמי, אל כוחותיי, אל היצירתיות ואל השמחה שלי. ואת המתנה הזאת, שאני נותנת ומשכללת כבר עשרות שנים, אני רוצה להציע גם לך.

מאז ילדותי, עוד הרבה לפני שהיו לי כל הכלים והתובנות שיש לי כיום, רציתי שאנשים יסבלו פחות. ועשיתי לשם כך הרבה מאד. רציתי שיחוו שמחה. שיידעו יותר בקלות מה לעשות עם עצמם ועם חייהם. איך להתנהל עם עצמם, איך לתקשר עם אחרים. איך להפוך את החיים למשהו שיש בו יצירתיות, גילוי, הנאה. (רק שתבינו מה זה אומר "מאז ילדותי": בגיל 3 [!!] הגננת התלוננה עליי באוזני הוריי, שהילדים בגן לא יכולים לאכול – כי אני מצחיקה אותם… אבא שלי, כדרכו, העניש אותי על זה… מזל שזה לא הצליח לו. עד היום, צחוק הוא מרכיב בדם שלי. תודה לאל).

מזה כמה עשרות שנים אני פוגשת א/נשים בכל מיני ערוצים: לחוד, בזוג, במשפחה, בקבוצות. בקורסים, בהשתלמויות, בפסטיבלים, בתוכניות התפתחות ומודעות למיניהן. זוהי העשייה שלי בעולם, זה מה שאני פשוט אוהבת לעשות. ואני מלמדת כלים שלמדתי – וכאלו שפיתחתי בעצמי.

אז אני כותבת לך כאן על ההזדמנויות לפגוש אותי בתקופה הקרובה, בכל מיני ערוצים.
ולמה זה אגואיסטי? כי זאת אני שרוצה בזה… לא רק בשבילכם, אלא – גם, מאד, בשבילי!
כי כשאני פוגשת א/נשים – יש לי הזדמנות לחלוק את המתנות שלי.
יש לי הזדמנות להביא את עצמי לביטוי – דרכם.
לחוות את ההתרגשות שלי, הבלתי-תיאמן, שבללוות אותם בדרך המופלאה אל עצמם ובכל הנסים, הקטנים והגדולים, שקורים להם על הדרך. (אגואיסטי – אמרתי, לא?)

על כל ההזדמנויות הקרובות לפגוש אותי ניתן לראות כאן

 להתראות,

ארנינה

נזכרתי באמת… (זה הפירוש החדיש של נ.ב.).
משהו שחשוב לי להגיד.
כן, המסע שלי לקח לי שנים רבות (ולא שהוא כבר הושלם… חחח). כמובן, שהייתי שמחה אילו זה לקח פחות 🙂 , אבל – בהדרגה הסכמתי לעובדה המרירה-מתוקה, שלכל אדם יש הקצב שלו, כל אחת ואחד מאתנו באים עם סיפור אחר, עם אישיות אחרת, עם מטען אחר. וקורה לנו מה שקורה לנו… ואנחנו מתמודדים/ות עם זה, תמיד, כמיטב יכולתנו. אז מתישהו – וגם זה קרה כחלק מן הצמיחה – הפסקתי להגיד "אילו רק…" ולמדתי לקבל גם את זה… שהחיים קורים כפי שהם קורים…

אם את/ה תוהה למה זה לקח לי כמה-שזה-לקח – את התשובה קיבלתי מאחת מתלמידותיי. "לָך לא היתה ארנינה…", היא אמרה לי, כשעדיין התאבלתי על "השנים האבודות" (שאז האמנתי שזה מה שהן היו). בסופו של דבר הבנתי, שמה שהיא אמרה לי, בחיוך אוהב, הוא אכן כך!

כי את מה שאני נותנת – לא לימדו אותי וגם לא קיבלתי. כן, קיבלתי ידע אינסופי ומהפכני, שבלעדיו לעולם לא הייתי מגיעה לאן שכבר הגעתי. אבל את אופן התמיכה, את ההבנה העמוקה והמהירה, את חדות-הראייה, את הלייזר האמפתי ואת ההכוונה המדויקת שאני יודעת לתת (כי אלו המתנות שלי) – לא קיבלתי באף מקום. שלא לדבר על הצחוק… שהוא, קודם-כל, חלק בלתי-נפרד ממני, כפי שכבר הבנת, ובעיקר, מרכיב קריטי מבחינתי – גם בצמיחה שלי וגם בתהליך הריפוי שאני מציעה לך.

לכן, בדיוק בגלל שיש לי כל מה שיש לי, ואני נמצאת כאן כדי לתת לך בדיוק את כל זה – אני יכולה לומר לך בבטחה, שזה לא חייב לקחת לך כל-כך הרבה זמן. ממש לא!

אז עכשיו השינוי רק מחכה לך, ואני יודעת, שעם ההכוונה, הדיוק והתמיכה שתקבלי ממני – ביכולתך לעשות זאת. בכל ערוץ לבחירתך.

בשמחות אמיתיות!
ארנינה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר