בלב חשוף

להגיד שהכל הזוי יהיה מאד מאד זעיר. בעוד 3 שעות (עכשיו 15:30 בלונדון) תתאסף קבוצת אנשים אוהבים ליד הקבר של אחותי ענבל בקליפורניה. שנה חלפה.

אלה היו מאותם אירועים חד-פעמיים, שבהם רוח האדם ממריאה מעל למחסומים, נפש פוגשת נפש, הלב מתרחב לִמחוזות שרובנו כמעט אף-פעם לא מגיעים אליהם, והנפשות הנוכחות

כשיצרתי לפני כשנה וחצי את מופע התנועה הראשון בחיי, שנבנה על השיר שלי "תלויה", ידעתי כבר אז, שכמו אחדים משירַי, גם השיר הזה מדבר על

לפני שאני נכנסת למה שלי יש להגיד על "הקפה נגמר", מזמינה אתכם/ן לעצור רגע, לחשוב ואולי אפילו להקדיש 30 שניות ולכתוב לעצמכם/ן, מה האסוציאציה שעלתה

מילא הבחירות. שגם בשבילן נחוץ איזה ביעור פנימי, שלא לומר ניעור, כדי שנצליח – אלו שרוצים בכך, כמובן – שלא ללכת שולל אחר הקולות החיצוניים. אבל

כן, 40 שנה הם נשואים. כמעט 40 שנה מתוך זה הם רבים. היא הגיעה לבד. הכותרת – אכילה רגשית. אחרי 3 פגישות, שבהן כבר צללנו

מדי פעם (וגם עכשיו) עובר בי גל אמתי של סקרנות, של רצון ממש לדעת איך הולך לכם/ן – עם עצמכם/ן, כזוגות, כמשפחות, כחלק מן החברה

שפיותי הרהוטה יש בה כדי להטעות מָשל מוּדעות או יכולת שליטה עצמית או לדעת הֲכָלָה את כאבֵי אחרים פירושם היחיד הוא – תום ההחלמה (שלי).

אז כן, למרות שכשהכרתי את השיר הזה האמנתי שסוף-החיים ממש לא רחוק, לתדהמתי המתמשכת כי רבה, הארכתי לחיות (אפילו אחרי אחותי הצעירה, שהלכה מכאן בת

אז כן, למרות שכשהכרתי את השיר הזה האמנתי שסוף-החיים ממש לא רחוק, לתדהמתי המתמשכת כי רבה, הארכתי לחיות (אפילו אחרי אחותי הצעירה, שהלכה מכאן בת

אחרת אין לי דרך להסביר את הקסם שהתחולל בביתי בחמישי האחרון. אז כדי שתחוו יחד אתי ולו קמצוץ מן ההתרגשות, נתחיל בחידון קטן. רואים את

אחרת אין לי דרך להסביר את הקסם שהתחולל בביתי בחמישי האחרון. אז כדי שתחוו יחד אתי ולו קמצוץ מן ההתרגשות, נתחיל בחידון קטן. רואים את

הדברים כאן לא פשוטים. לא מסוג הדברים שאני מדברת עליהם הרבה, אם בכלל, בוודאי לא דברים שרוב הא/נשים יודעים עלי. חומר אישי מאד ועדין מאד.

לא יעזור כלום, כשהנס הזה קורה, גם אם זאת הפעם האני-לא-יודעת-איזו שקבוצת א/נשים לומדת תקשורת מקרבת, הוא מרגש עד דמעות. הפעם שיתפה אותנו בנס שלה

צווחת הסירוב שהָמתה בתוכי כל הימים טרם השתתקותך האחרונה הפכה דממה חלולה את, שהיית לי אם ואחות ובת וחברה ומורה והשראה ופלא, נקטפת לבלי-שוב ממושב-המלכות

ענבל פרח חי שאת כשהסברנו לאנשים שָם בקליפורניה את פשר שמך התחייכו פניהם אל עומק הדיוק כשהראיתי לאנשים כאן ברמת-גן את זוהר חיוכך באחרונות תמונותייך