בלב חשוף

איכשהו, בתערובת של תבונה אינסטינקטיבית, קוצר-זמן (מרוב עשייה), טלוויזיה מנותקת (במכוון) מזה חודשים ותרגול פנימי כשאני מוצפת (או כי המצב או כי אחותי…), אני מצליחה

אני מסרבת להישאב אל הגרביטציה השבטית שהחליטה לכאורה את כולנו אני מסרבת להאמין לפטפוט הדורות שדִבְּרו על לא תרצח ובלשונם סכין מגואלת טעויות שגם הם

שלשום, בהפסקה שבין שני חלקי השיעור בקורס יסודות (תקשורת מקרבת), ניגש אלי אחד המשתתפים ושאל לדעתי על המצב. אמרתי שבשבילי הכל הזוי. "אז את מתעלמת?",

בעקבות כנס ההורים הבאמת-מרגש, שהיה לנו בשישי החולף (תמונות ורשמים ממש או-טו-טו בדף הפייסבוק שלנו, היכנסו בשעות הקרובות), ולקראת ההרצאה האינטרנטית (החינמית) שלי בשלישי הקרוב

בעודנו נערכות כאן לקראת כנס ההורים המרגש שלנו, ממש בסוף-השבוע הזה (שישי, 13.6.14), שיתמקד בסוגיה "איך, מתי ולמה להציב גבולות שעובדים?", הבשיל בי הרצון העז

בעודנו נערכות כאן לקראת כנס ההורים המרגש שלנו, ממש בסוף-השבוע הזה (שישי, 13.6.14), שיתמקד בסוגיה "איך, מתי ולמה להציב גבולות שעובדים?", הבשיל בי הרצון העז

לפני שמתחילים לקרוא – הסבר קצר: לגיבור הספר, דָרִי, שמספר הכל בגוף ראשון, יש אח בן 5 וחצי, עדו, ואחות בת שנה, דליתי. את עדו

לפני שמתחילים לקרוא – הסבר קצר: לגיבור הספר, דָרִי, שמספר הכל בגוף ראשון, יש אח בן 5 וחצי, עדו, ואחות בת שנה, דליתי. את עדו

הסצינה מתרחשת בחדר הגדול והמקסים בהמבורג, שבו התקיים ריטריט סוף-השבוע שלנו, "לדבר את השיחה הלא-מדוברת". בַּיום השלישי, ב-10 בבוקר, מופיעה אשה כבת 35, מלאת-חיים, מקסימה

הסצינה מתרחשת בחדר הגדול והמקסים בהמבורג, שבו התקיים ריטריט סוף-השבוע שלנו, "לדבר את השיחה הלא-מדוברת". בַּיום השלישי, ב-10 בבוקר, מופיעה אשה כבת 35, מלאת-חיים, מקסימה

על הספה ישבה הפעם אשה כבת 45, נעימה למראה, עוד רגע דומעת. למה אני כל-כך פוחדת לשמוע את ה'לא' שלו, היא שואלת, עד כדי כך

אני עדיין זוכרת כמה אהבתי את הפסח, כשהייתי ילדה. ההכנות בבית, הכלים המיוחדים, שמוציאים אותם מן הארון רק פעם בשנה (נכון שצריך גם לנגב אותם

אני עדיין זוכרת כמה אהבתי את הפסח, כשהייתי ילדה. ההכנות בבית, הכלים המיוחדים, שמוציאים אותם מן הארון רק פעם בשנה (נכון שצריך גם לנגב אותם