חלק נכבד מתוך האנשים שמגיעים אלינו, כיחידים/ות, זוגות, משפחות וגם בארגונים, אומרים שהגיעו בגלל "בעיית תקשורת".

אבל בעצם, ממש מתחת לרדאר, מסתתרת מציאות אחרת לגמרי, שהתקשורת היא רק קצה-הקרחון העליון שלה. ולמרבה הצער, דווקא בשל היותו החלק הגלוי, החשוף לעין כל, הוא מפיל את כולנו בפח.

מהצד שלנו, למשל, מאד ברור לנו, שאם האיש שלי לא מוריד את פח-האשפה – זה אומר שלא אכפת לו ממני.

אם האשה שלי מתלוננת שאני מאחר כל יום – זה אומר שהיא הסטרית.

אם הילדה שלי אומרת שהיא לא רוצה להתקלח – היא חוצפנית.

אם אמא שלי שואלת למה אנחנו לא באים ביום שישי – היא נודניקית.

(ואם ביבי אומר XXX - הוא YYY…).

התוצאה?

ויכוחים (במקרה הטוב), מריבות (יותר מוכר), פיצוצים (הכי שכיח), גירושין (כשאפשר, כי מהילדים בדרך-כלל אי אפשר…), שלא לדבר על מלחמות ושאר תופעות פרטיות ועולמיות שכולן נעות על אותו ציר  אומלל של כעס-אשמה-כעס-אשמה.

אז לפני שאמשיך במונולוג שלי, אקפוץ אתכם ישר לסוף -

אפשר לצאת מזה! 

גם אתם יכולים!

זה לגמרי לגמרי בידיכם!

כן, כל אחת ואחד מכם, למען עצמכם, למען הזוגיות שלכם, הילדים, החברים, ההורים, הקולגות, המדינה, העולם, מה שתרצו, יכולים ממש עכשיו לעשות צעד עצום לעבר שינוי מהותי באיכות חייכם.

איך?

מצטרפים לקורס "לגעת במלים – יסודות התקשורת המקרבת".

זה הכל.

(כלומר, יש פרט טכני חשוב, שאומר שגם מגיעים לקורס. אה, וגם מתרגלים אחר-כך בבית…).

טוב, מה עושים?

נכנסים לדף-ההרשמה קוראים עוד פרטים על הקורס, על מה תקבלו בו, על תקשורת מקרבת, על המנחה שלנו, הילה דוד. מתרשמים. מרגישים. מחליטים. ואז – ממלאים את פרטיכם. מגיעים לדף התשלום. משלמים.

וזהו.

לקחתם אחריות חדשה על מערכות היחסים שלכם. עשיתם את אחד הצעדים החשובים ביותר בחייכם.

החיים שלכם יודו לכם. כי הם עומדים להשתנות.

הכל כאן. ועכשיו >>>

למה עכשיו?

כי עד יום שני ה-19.12.16 תוכלו לא רק להבטיח את מקומכם בקורס, אלא לעשות זאת במחיר ההרשמה המוקדמת. שווה.

ונמשיך במונולוג הפילוסופי-חברתי-ערכי-רגשי.

למה הטעות הטראגית הזאת ממשיכה לקרות, דור אחרי דור?

כי כמו כל המיליארדים לפנינו (ואם לא נעשה משהו, אז גם רוב אלו שיבואו אחרינו), מכיוון שאין לנו גישה לכל האוקיינוס שמתחת לפני המים, אנחנו מסיקים מסקנות ומגיבים תגובות על סמך החלק הקטן הזה, הקָצה החשוף של הקרחון, שאליו אנחנו מתייחסים בהתאם למה שאנחנו רואים וקולטים בחושינו.

מה שאנחנו לא רואים בחושינו הוא את רשת הקורים הצפופה האופפת את ה"קרחון" הזה, המלאה בסיפורים, פנטזיות, אמונות, בלבול, ובעיקר פחדים, שיפוטים וכעסים, שכו-לם כאחד ניזונים מתפישת-העולם העתיקה, המקטלגת כל תופעה והתנהגות אנושית לפי "בסדר / לא-בסדר".

ההיבט הפרדוכסלי של הרשת הזאת הוא, שמכיוון שתפישת-העולם של "בסדר/לא-בסדר" כבר קיימת כתשתית לכל החשיבה והעשייה שלנו (בוודאי בעולם המערבי) מזה דורות רבים, מיליארדי הקורים שמהם היא עשויה למעשה שקופים לעינינו. שעל כן אנחנו בתמימותנו העיוורת מכנים אותה "מציאות".

איך "תקשורת מקרבת" נכנסת לתמונה

תקשורת מקרבת, פרי פיתוחו של דר' מרשאל רוזנברג, היא תורה חדשה יחסית (שנות ה-60 של המאה ה-20), שעוזרת לנו לעשות שני מהלכים חדשים ומהפכניים בהבנת האנושות וביצירת שינוי בחיים הפרטיים של כל אחת ואחד מכולנו.

על-פי תקשורת מקרבת (NVC, Nonviolent CommunicationTM) , האנושות מוּנעת ממקום פנימי שונה לגמרי מזה שאותו למדנו לייחס לעצמנו ולסובבינו (כמו כל הדורות לפנינו). לא מתוך "יצר לב האדם רע מנעוריו" העתיק, גם לא מתוך "דחפים" (שליליים, כמובן) מבית מדרשו של פרויד. אלו וגם אלו מושתתים על תפישת-העולם המאובנת-מאבנת ("בסדר / לא-בסדר", כן?), שגם אנחנו אפופים בה.

NVC מציעה פירוש אחר לגמרי לכל תופעה או התנהגות אנושית. והרעיון הפשוט והמהפכני כאן הוא, שמתחת לכל פעולה (כלומר, מתחת לפני המים, במורד הקרחון, שלא לומר – בלב הקרחון…) קיים צורך אנושי כלשהו. מישהו זקוק למשהו. פשוט. עמוק. אנושי. כמו שהמנטרה שלי אומרת, "מאחורי כל צרחה יש צורך".

כשהאיש שלי לא מוריד את הזבל – יכול להיות שהוא זקוק למנוחה, או לתחושת בחירה;

כשהאשה שלי מתלוננת שאני מאחר כל יום – אולי היא זקוקה לחוויה של נראות או שותפות;

אם הילדה שלי אומרת שהיא לא רוצה להתקלח – היא כנראה רוצה לבחור בעצמה;

אם אמא שלי שואלת למה אנחנו לא באים ביום שישי – היא מן הסתם חוששת שלא אכפת לנו ממנה;

ואם ביבי אומר XXX – הוא אולי הוא פועל בשם צורך במשמעות, אולי אפילו חיבור – לאנשים, לאידיאות, לארץ….

זה החלק המהפכני הראשון. והוא מוצג כאן ממש על קצה-המזלג.

עצם הרעיון של לחפש מתחת להתנהגות, ולא להגיב אליה באוטומט השיפוטי המכווץ. עצם הרעיון שגם מאחורי פעולות שאין לנו שום הבנה לגביהן (ולא רק כשמדובר בביבי…) או הסכמה איתן (ולא רק כשמדובר בימי שישי…), מסתתר משהו אנושי.

החלק השני במהפך האידיאי-ערכי-רגשי הוא מה אנחנו עושים עם ההסתכלות החדשה הזאת בתקשורת. כן, יש חלק שנקרא תקשורת. אבל אנחנו לומדים להגיע אליו מזווית אחרת לגמרי מזו שאליה הורגלנו: מבפנים. ובעזרת שאלות. ואת השאלות אנחנו שוזרים בתוך כל דיאלוג.

רגע, זה לא הכל. השאלות הן לא "למה איחרת?" או "מתי כבר תלמדי?", או "כמה פעמים צריך להגיד לך…?". ממש לא. את השאלות האלו אף אחד מאתנו לא צריך ללמוד בשום קורס. כבר למדנו אותן מזמן, אולי כבר ברחם. והן השאלות החוסמות. כי הן נשענות על המודעות הישנה (אתם כבר יודעים על מה אני מדברת…).

השאלות החדשות נובעות ממקום אחר ופונות למקום אחר.

הן יוצאות מן הלב ומכוונות אל הלב. שלי, שלך, שלהם, לא משנה. הלב. אותו חלק חבוי אך עצום, שמסתתר מתחת לפני המים, ושכל-כך קשה לזכור אותו כשנתקלים בקרחון. רק בגלל שהוא חבוי, לא כי הוא לא קיים. זה החידוש. להיזכר שהוא קיים. למרות ההתנהגות. מאחורי הפעולה. בתוך התגובה. מתחת להתנגדות.

כל זה. ועוד המון מחכה גם לכם בתוך האוקיינוס האינסופי של NVC. הסיכוי האמתי לחולל שינוי של ממש בכל מה שיקר לכם בחיים הקצרים האלו. לצאת מסבך השיפוטים העצמיים, להתגבר על מלכודת הכעס והאשמה, להשתאות על האנוש שבתוככם ולהושיט יד חומלת לאנוש שמולכם.

תקשורת מקרבת. זה הסוד.

ולומדים את זה בקורס "לגעת במילים – יסודות התקשורת המקרבת".

מתי מתחילים?

כשמוכנים.

מתי יש קורס?

בקרוב. הוא מתחיל ב-18.1.2017. וההרשמה המוקדמת אליו מסתיימת מחר, יום שני, ה-19.12.2016.

החלטה משנת-חיים.

והיא מחכה גם לכם. עכשיו. כאן.

בברכת שבוע  מבורך (ומקרב, כמובן),

ארנינה

תגובות

תגובות