אחרת אין לי דרך להסביר את הקסם שהתחולל בביתי בחמישי האחרון.
אז כדי שתחוו יחד אתי ולו קמצוץ מן ההתרגשות, נתחיל בחידון קטן. רואים את התמונות? מצאו את המשותף ביניהן. (ומי שכבר קראו את הפוסט בפייסבוק אל תגלו, טוב?). הרמז היחיד שאֵתן עכשיו הוא, שאחת היא מ-1975 והאחרת מהשבוע שעבר (2015).
רמת-עומק נוספת לחידון – מה המכנה המשותף לכולם, בשתי התמונות?
אז סיפור שהיה כך היה.
7 נשים ו-2 גברים, בני 48-50, התקבצו ובאו אל מעוני אחרי כ-40 (ארבעים!!) שנה מאז שנפרדנו, לאחר שנים שבהן לימדתי אותם פסנתר, אל מול הקלידים או במקומות אחרים לגמרי… (כן, גם בבריכה, בקולנוע, בהופעות או בקונצרטים, שהלכנו אליהם ביחד, עשיתי אתם את מפגשיהם הראשונים עם לימודי מוּדעות, תחת הכותרת "פסנתר").
אז מעבר לזה, שבעקבות אותן שנים קסומות, כל אחת ואחד מהם נשארו מחוברים למוזיקה בדרך זו או אחרת (כולל העברה לדור הבא שלהם), הבנתי, שוב, את אחד הסודות הכמוסים והחשובים ביותר לנו, בני ובנות-אנוש. אנחנו רוצים לדעת שאכפת מאתנו. שאנחנו אהובים, רצויים. ושרואים אותנו באמת.
כי זה מה שעלה מן הדברים שנאמרו לי על-ידי תלמידי האהובים מן העבר. שזה בדיוק מה שהם קיבלו ממני באותן שנים. ש"ראיתי אותם". שדיברתי איתם "בגובה-העיניים". שידעתי לפגוש אותם באמת, כבני-אדם, מה שרוב המבוגרים בחייהם לא ידעו.
אחת מהם אמרה "זאת האשה שלימדה אותי להתרגש". ואחד מהם העלה על הכתב את מה שקיבל ממני. אני כותבת ודמעות בעיניי. כי קיבלתי הוכחה עזה למה ששנים אני אומרת – שעוד לפני שלמדתי תקשורת מקרבת, זה מה שעשיתי. חייתי אותה. בעיקר, בעיקר, בעיקר עם ילדים. אהובי-חיי.
וזו רשימת הדברים שהוא כתב לי, על מה הייתי בשבילו ומה קיבל מן המפגש אתי. תראו כמה כל אחת ואחד מאתנו, בוודאי כילדים וילדות, אבל גם עכשיו (ולא משנה בני כמה אנחנו), אלו הדברים שאנחנו כמהים שיהיו לנו.
הבנה
קבלה
אפס שיפוטיות
בטחון להפגין חולשה ורגש
פתיחות מינית בגיל קריטי
תחליף… (להורים)
כתובת
ככה מרשאל רוזנברג מצטרף לחגיגה
אז אחרי כמה ימים של עיכול, בצד התרוממות-הלב שאני מרגישה מן המהלך הבאמת מפעים שלהם, ומן ההפנמה ש – הלו, מדובר בי (!), אני המורה לפסנתר שהם נצרו בלבם, וריגושים של עליצות, ופליאה, וענווה ותודה שעוברים בי, כל הדבר הזה שב וחיבר אותי אל עומקי העומקים של התודה שיש לי לדר' מרשאל רוזנברג, על שהביא לחיַי ולחיֵי מאות אלפים אחרים את היכולת לחולל את הפלא הזה בחיינו שלנו ובחיי כל הסובבים אותנו. ושזכיתי להכיר אותו ואת תורתו המופלאה, שאני כבר מעבירה אותה הלאה, לאלפי א/נשים, מזה 22 שנה.
ושיש לי צוות מדהים של מנחות, שהוכשרו גם הן במיתרים, וספגו גם הן מן היופי הזה ומלמדות גם הן הלאה והלאה, עוד דורות של תלמידים ותלמידות, שבזכות המודעות המקרבת והכלים המדויקים כל-כך שהיא נותנת, מצליחים, שוב ושוב, לייצר שינויים מרחקי-לכת בכל מערכות היחסים שלהם, עם עצמם ועם יקיריהם (וכמובן בעבודה, בארגונים וכו' וכו').
אז – מן ההתרגשות של מפגש תלמידי הפסנתר שלי תוכלו לטעום קודם-כל בתמונות שלפניכם/ן (1975, 2015… כמעט אותם א/נשים, באותו סידור, רק על ספה אחרת…), אבל עוד יותר מזה – מן התגובות (!) שקיבלתי וממשיכה לקבל על 2 הפוסטים בפייסבוק (עברית ואנגלית, כאן), שאליהם העליתי את התמונות בהתרגשותי כי רבה. נדהמת לראות עד כמה האירוע הזה מרגש כל מי שנחשפו לתמונותיו. לקלוט עד כמה נדיר הקשר הזה, שנוצר ביני לבין תלמידי, שהביא, מיוזמתם הספונטנית, להקים קבוצה משלהם בפייסבוק, לחפש ולאתר עוד ועוד תלמידים ותלמידות של ארנינה (שפשוט לא כולם יכלו להגיע למפגש שהיה), ולהגיע אלי כדי להחזיר לי מעט מן האהבה הענקית שקיבלו ממני באותן שנים רחוקות.
חולקת אתכם את ההתרגשות הזאת, מקווה שתיגע גם בכם ותעורר את לבכם להיפתח לסובבים אתכם – במיוחד לילדים… ליהנות מעצם מי שהם. ולהקשיב להם מהלב. וגם לעצמכם/ן…
ובנשימה הבאה – מזמינה אתכם לאירועים הקרובים שלנו, שבהם, אם רק תעשו את הצעד הראשון, תזכו גם אתם ללמוד איך אפשר "לראות" את האחר (= להעניק לו אהבה בלי מאמץ מיוחד) ולהרגיש את החיבור הקסום שנוצר, כשהמצרך הכה-נחוץ וכה-נדיר הזה, פשוט ניתן. הפרטים על הקורס הקרוב בת"א – כאן, וגם למפגש ההיכרות המקדים לו, כאן. בואו, הביאו חברים וחברות, נמשיך להעמיק את ההקשבה והאהבה בעולם.
ואם תרצו להיפגש דווקא אתי, וגם עם הספה האדומה בסלון שלי, אני שבה ופותחת את ביתי למפגש נוסף של "בלי קפה ובלי מאפה". מזמינה אתכם/ן עם אזהרה – פתיחת הלבבות שאתם עלולים לחוות אם תגיעו היא ענקית… הפרטים כאן.
אוהבת, פשוט אוהבת
ומאחלת גם לכם/ן
ארנינה
נ.ב.
בעוד שבוע אני יום-הולדת. צפו להודעות חדשות. נעים, נעים.
וגם – הזמנה נוספת, לאירוע נוסף עם תמי יערי, הגיברת-עם-הכוחות-המיוחדים (כך אני לפחות מאמינה כרגע), שנרשמתי לסמינר שלה על (אמונות על) כסף, ומקיימת מפגש נוסף, חינמי הפעם, על חוק המשיכה וכסף.
אני לא מתחברת בקלות לחוקים מהסוג הזה (שעלולים, בעיני, לעורר אשמה, כשמשתמשים בהם נגד עצמנו), אבל – מוכנה להשאיר אוזן פנויה מדעות קדומות. הפרטים כאן. ההחלטה שלכם. אני כנראה אהיה שם…