פוסט, תקשורת מקרבת

מה מצב ה'מנהיגות' בחייך? והפעם כולל המלצה על מישהו אחר

פוסט, תקשורת מקרבת

מאז ומעולם אני מאוהבת במושג הזה, מנהיגות.
למה? כי ברור לי שכל אחת ואחד מאתנו, בכל גיל ובכל מצב – כבר מנהיגים.
כלומר, מעבר לזה שאנחנו מנהיגים את חיינו שלנו, לטוב ולרע, יש לנו השפעה מכרעת על חיי הסובבים אותנו, בין אם אנחנו מודעים לכך ורוצים בזאת ובין אם לא.

זה קורה מעצם האופן שבו אנחנו יוצרים יחסים איתם, מגיבים אליהם,  מדברים, נוגעים, מקשיבים, רבים, מתפייסים, מפייסים, צוחקים, מצחיקים, מבקשים, דורשים, כועסים, סולחים, הכל. ובוודאי אם אנחנו בתפקידים, שמעצם היותם כלולה בהם הנהגה של אחרים – הורות, הדרכה, הוראה, ניהול, עסקים.

אלא שרוב הזמן המנהיגות שלנו מתרחשת באופן אוטומטי, לא-מודע, כתוצר-לוואי מובן מאליו של מי שאנחנו, ולא כמהלך שיש בו בחירה מודעת ואחריות, ולכן – היא גם לא בהכרח מתנהלת או מניבה תוצאות כמו שהיינו רוצים.

לכן מרתק ומרגש אותי להיות מנהיגה – שממשיכה ללמוד, כל הזמן, וכחלק מחייה מציעה לאחרים דרכים להעצים את מנהיגותם שלהם.

מה זה אומר "להמשיך ללמוד"?

זה אומר – שיום אחד, מתישהו, התעוררתי. והבנתי את עובדת היותי מנהיגה. הבנתי שאני לא סתם מסתובבת בעולם ועושה דברים, אלא שלדברים שאני עושה יש השלכות והשפעה. הבנתי, באותה התעוררות, שלכל אדם יש השפעה. כי אנחנו יצורים רגישים, דינמיים, מורכבים, פגיעים, תלויים (עם כל היותנו גם עצמאיים ובעלי רוח חופשיה).

וכהשהבנתי את עוצם האחריות המוטלת עליי – אם אני רוצה להנהיג את חיי ואת סביבתי על-פי ערכים ועקרונות שיקרים ללבי – הבנתי שאני נכנסת למסלול-חיים של למידה. כי בכל עיקול בדרך מונח לפניי אתגר. אתגר האומר, שאני יכולה, בכל רגע ומצב, לבחור איך להגיב למציאות. אני יכולה להגיב אליה מתוך דפוסי-חשיבה ישנים, מוכרים ולרוב מכאיבים (למשל, להיעלב כמישהו אומר לי 'לא"), או – לאמץ לעצמי, בהדרגה ובתרגול מתמיד (זה הלימוד) דפוסי-חשיבה אחרים, פתוחים, רעננים, שיאפשרו לי לפעול מתוך עמדה פנימית משוחררת. כי  זוהי, לנצח, עמדה יותר אמיתית לי.
זה סוג המנהיגות שאליו אני שואפת. שיש בו עשייה ודיבור שנובעים מתוך האמת שלי. וזאת הלמידה שאני מדברת עליה, שבאופן מתמיד מקרבת אותי יותר ויותר אל המודעות הזאת, של מנהיגות-אמת – התבוננות מודעת, עמוקה ואמיצה, אל מבוכי הנפש הפצועים שלי, שמתישהו בילדותי אימצו לעצמם הרגלים הישרדותיים, שפעם שירתו אותי – והיום לא עוד. ושאני צריכה הבנה, חמלה ותרגול – כדי להשתחרר מהם (בלי אשמה או כעס), למצוא להם חלופות מודעות, אמיתיות ומשרתות-חיים הרבה יותר, ולהפוך להיות, יותר ויותר, נוכחת למתרחש – במקום מתקפלת או תוקפת, מגיבה מתוך בחירה – ולא מתוך הרגל אוטומטי, ומתוך כך – יוצרת ומנהיגה מציאות חדשה. לעצמי – ולאחרים.

וזה, כמובן, מה שאני מנסה לעשות גם במיתרים.
לא במקרה חלק מן הקורסים שלנו כולל את המלה "מנהיגות" – מנהיגות הורית, מנהיגות מודעת (הקורס להכשרת מנחים שלנו). כי בעיניי, העולם בוער עכשיו למנהיגות ערה, תומכת, שואלת, אמיצה. לגברים ונשים שעשו כברת-דרך של חיפוש עם עצמם, למדו ולומדים איך לגלות ערוצים חדשים, עם עצמם ועם אחרים, ומוכנים ללכת הלאה, בדרך החתחתים המרתקת של פרידה ממטענים מיותרים למען חיים מלאים, מספקים ואמיתיים יותר, לכולם.

אז בין לבין שלל הפעילויות שלנו במיתרים, שמיועדות כולן לתרום למנהיגות שלך בחייך, אני רוצה לספר לך על סדנה מיוחדת במינה, דווקא לא מבית מיתרים, שעומדת להתקיים בארץ זו הפעם הראשונה.
סדנת האינטנסיב של מנהיגות עם חזון.
זוהי סדנה בת יומיים, מעשיים, אפקטיביים, רבי-עוצמה ומשחררים, שעוסקת ביכולת של כל אחת ואחד מאיתנו להביא לביטוי את תכונות המנהיגות שבו. כי אם כולנו אכן מנהיגים/ות, השאלה המעניינת היא – מה מונע מאיתנו להיות המנהיגים/ות שאנחנו יכולים להיות.

סדנת האינטנסיב של מנהיגות עם חזון עוסקת בדיוק בזה:
במשך יומיים אינטנסיביים, עמוסי תרגילים והתנסות אישית, אנחנו לומדים לזהות את מה שמפריע לנו להיות מנהיג או מנהיגה בעסק שלנו, בארגון, או במשפחה שלנו.
החדשות הנהדרות הן, שברגע שאנחנו מסלקים את ההתניות, הרעיונות, האמונות המגבילות, הפרדיגמות המכשילות, הפחדים וההתנגדויות – המנהיגות שלנו מתחילה לבוא לביטוי באופן טבעי ונטול-מאמץ.

הסדנה מועברת על-ידי קֶוִוין בִּילט, מייסד ומנכ"ל משותף של ארגון סדנאות "המסע", שאותן עברו כבר יותר מאלף איש בישראל (ביניהם גם אני, ובהנאה עמוקה…) ועשרות אלפים ברחבי העולם.

עכשיו כאמור, מגיעה לראשונה לארץ סדנת האינטנסיב של "מנהיגות עם חזון", שהיא אגב חלק מתכנית רחבה יותר (יש עוד שלוש סדנאות המשך למי שייראו תוצאות ויירצו להעמיק את עבודתם).

מהיכרותי עם 'המסע' ועם אילן לוי, המנכ"ל והבעלים של הוצאת פראג, שמביא גם את הסדנה הזאת לארץ, אני בטוחה שגם זו תהיה סדנה יוצאת-דופן, מעצימה ובעלת תוצאות מהירות וארוכות-טווח.

אני מתכוונת להיות שם. כי כאמור, אני כל הזמן ממשיכה ללמוד…
ואני מאד ממליצה גם לך לבחון את האפשרות להצטרף אלי.

למידע נוסף, ללא כל התחייבות, הירשמו כאן ותקבלו את כל הפרטים לתיבת האימייל שלכם!

http://www.israeleadership.co.il/by_ak/

ובלי כל קשר – אני ממש סקרנית לשמוע: האם ואיך הנושא הזה, של מנהיגות, נוגע בך?

כתבו לי כאן בבלוג, מאד אשמח לשמוע – ואף להתייחס, אם אתבקש.

ארנינה

2 תגובות

  1. ועוד משהו.
    כרגע אני מקשיב לשיחתך עם יעל צדוק ברדיו, וככל הנראה אני מסכים עם הגישה שאת מציגה שם.
    יחד עם זה, אני נזכר בקטע שכתבתי (בתוך עבודה רחבה יותר) שנקרא "כמה משבחי הרגשות המקשים" ונמצא עכשיו בכתובת:
    http://www.asher.hopeways.org/ptihut.htm#_כמה_משבחי_הרגשות .
    ברוח מה שאת אומרת בשיחה – אם העניקו לנו את היכולת להרגיש אשמה (או טינה או פחד או יאוש) אולי זה יכול להיות גם לתועלת…
    לי, בכל אופן, זה עוזר לקבל את את עצמי עוד לפני שאני מצליח לעמוד בכל התקנים של תקשורת מקרבת.
    אשר

  2. ארנינה, את שואלת: מה מצב ה'מנהיגות' בחיי? ואת גם ממש סקרנית לשמוע: האם ואיך הנושא הזה, של מנהיגות, נוגע בי?
    משהו מהתשובה לגביי ידוע לך מן הסתם, כי את מכירה אותי. אני אציג כאן כיוון שהוא חשוב לי.
    ראיתי שאת מפנה לאתר של israeleadership.co.il – לא סתם leadership – וזה חשוב אצלי בגלל בעיית המנהיגות בישראל דווקא.
    זהו נושא המעסיק אותי מזה שנים רבות. הגישה שלי אכן נובעת מהדעה שכל אדם צריך שיהיה מנהיג.
    ברמה הציבורית גם חידדתי מאד את ההבחנה בין "מנהיגות" ובין "שלטון" (לרשות האחרון יש יכולת להפעיל כפיה ולחלק טובות הנאה).
    כתבתי לא מעט בענינים אלה, וריכוז של מחשבותיי נמצא במדור "פרקים במנהיגות של אמת" בכתובת: http://www.asher.hopeways.org/prkimnhg.htm .
    האם את מתבקשת להתייחס? כן, כמובן – את – וכל מי שירצה…
    אשר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צרו איתי קשר